מהי אהבה? תלוי את מי אתם שואלים. תלוי כמה תשובות תקבלו. תלוי באיזה מצב רוח נמצא המשיב. תלוי למי מופנית האהבה. לעברי לידר יש כמה תשובות. יש לו, למשל, שיר אהבה לילד העתידי שלו, שהוא מן הסתם בבואה של עברי לידר ילד-קטן-בגן עם עולם "נקי משנאה בין בני אדם".
כמו הילדות ה"נקייה", האהבה צריכה להיות מנוטרלת מרעשים חיצוניים, מהעולם. זוהי אהבה שבונה ממ"ד. חדר מקלט. גם אם יש פיצוץ בחוץ – לא שומעים. אפילו לא משהו עמום. זוהי "האהבה שלנו".
עברי לידר 2015 שר "האהבה הזו שלנו". מרוגש, מתרגש. אתם רוצים מְּרַגֵש? – בבקשה, אני נכנע. זה אחד האלבומים המלודיים היפים, ששמעתי לאחרונה. ספרתי 8 טובים עד מצוינים.
"האהבה הזאת שלנו בונה לנו חדר/ שנוכל בתוכו להרגיש בודדים בעולם/ היא סידרה לנו ארבעה קירות רק לא דלת/ שנהיה סגורים בפנים לעולם"
לידר עושה שימוש במטפורות של תפרים כדי לתאר שינויים חיוביים שעוברים על הבנאדם מילדות. סיבים של פחד מתחלפים בסיבים של יופי, והם שמחברים שני אנשים להיות "תפורים ביחד", להיפתח לחלומות אחרים, לדעת לקבל ולוותר (השיר "מקום ליותר")
זהו עברי לידר ששר את עצמו, דרמטי, אך גם שומר על איפוק, שוזר את המילים בסיבים דקים של רגש. הרגישות והרגשנות שלו הולידו מנגינות מקסימות, אחת מהן – בסוף האלבום, מלודיה נוגה להפליא למיליים שאומרות: "איך אנחנו נופלים, מתרסקים/ מתגרים בזמן/ לא מנסים להוכיח מי החזק/ כבר לא מכסים/ את שהדחקנו בפנים/ פשוט מחכים" (השיר "קר קר" של דודי בר דוד – מורן דוד) יופי!
משהו חזק מניע את עברי לידר מחדש. היכל התרבות שישי בצהריים. פיזר חמישה שירים מתוך האחד עשר של אלבומו החדש. חסרו לי שירים יפים כמו "הילד שלי", "מה אתה אומר", "הילדים של העולם", "קר קר", אבל זוהי פשרה או שיקול שנובעים מחשש, שהקהל לא יצליח לעכל כל כך הרבה חדשים, אבל השירים כל כך יפים, שהייתי מסתכן בניפוי כמה להיטים נשחוקים.
הוא פתח ב"מה בוער", דקת מפגן של הלמות תופים בסגנון אפריקאי ומשחקי אורות, שנתן דחיפה עצומה לשיר. קצב ודרמה. מה כל כך בוער? מה קרה? מה כל כך דחוף לו להגיד? הבערה הנוצרת ברגע מסוים של עצירה וחשבון נפש. כעס-רצון-תשוקה-פחדים-זיכרונות מתנקזים למקום אחד. ולפתע – הרצון הזה,שהבערה תשרוף הכל כדי להשאיר אדמה חרוכה שממנה אפשר להתחיל הכל מהתחלה. עוף-חול שכזה. המבנה המוסיקלי מטעין במתח, מעצים האמירה. הביצוע הקולי – בוער לא רק מגרונו, גם מבטנו.
ספרתי 27 שירים. שעתיים אינטנסיביות של זמר, שנותן ויודע לקבל. עברי ירד פעמיים מהבמה לאולם בג'סטות "שלמה ארציות", התחבק, הצטלם, קיבל מתנות באהבה ושר באהבה. ב"קרוסלה" הוא ניגש למישהי מהקהל, שהייתה ההשראה לכתיבת השיר – ב…שירותים של היכל התרבות, ושר לה במחווה אישית. ב"מישהו פעם" הוא התאהב בכל מי שניגשה לתת לו חיבוק.
המוטיבציה לרַגֵש היא כבר חלק מהסטאר קוואליטי שיש לעברי בכמויות גדולות.השנים (יום הולדת 41) עושות טוב לביטחון הבימתי שלו, ל"פרפורמרינג", לתקשור הבלתי אמצעי עם הקהל, במינונים נכונים של סיפור אישי ושואו. הפרחים, העוגות, הג'סטות, גם הסיפורים נתפרים, כחלק מהעיצוב של הערב: הסיפור על אביו הצייר, שלווה בוידיאו יפהפה של יואב כהן, שהקרין את ציוריו במהלך השיר "מלטף ומשקר". עברי מצליח במחוות האלו, משום שהוא עושה אותן בכל הצניעות והנחמדות האופייניות, המייצרות דרגת אמינות גבוהה.
אפילו האורח, דודו טסה, נבחר בקפידה, מסגרת המיינסטרים של הפופ האיכותי, שבו ההצלחה של אמן אחד פוגשת בהצלחה של רעהו ואפילו חוברת להצלחה של עוד אמן, שעשה הסבה למיינסטרים האיכותי – מוקי, בשיר "לב חופשי" שהלחין טסה, ששניהם ביצעו בדואט.
"האהבה הזאת שלנו", האלבום והמופע החדש, מציגים עברי לידר במיטבו, טעון מחדש, בחיבור של רגישות ועוצמה, בעיצוב תאורה משדרג מאוד ובנגנים – יונתן פריג', עדי גולדשטיין, אריאל טוכמן, טל תמרי – שמעיפים אותו. האהבה שלו היא האהבה שלנו.
שירים: הכל בוער, ניסים, האנשים החדשים, ילדות והעיר הגדולה, תמיד אהבה, ואולי, מקום ליותר, בתי קפה, האהבה בזאת שלנו, יותר טוב כלום, לאונרדו, מזל טוב ישראל, פרחה במרצדס, קרוסלה, כבשים, מלטף ומשקר, בסוף מתרגלים להכל – – עם דודו טסה, מעליות – עם דודו טסה, לב חופשי – עם דודו טסה, מישהו פעם, הכוס הכחולה, בחולצת פסים, מרי לנצח הדרן: השיר ששרת לה, זכיתי לאהוב, בוא.
צילום מרגלית חרסונסקי
וידיאו 1: "מישהו פעם"
ואולי, הכוס הכחולה זכיתי לאהוב
הכל בוער, תמיד אהבה, מרי לנצח
