בבו הפסנתרן, הקובני הולך, על נטו פסנתר. אפילו לא איוושת פרקשנס בודדת. היה זה המפיק פרננדו טרואבה שאמר לו יום אחד – כל פסנתרן המכבד את עצמו צריך ללכת על סולו פיאנו לפחות פעם אחת בקריירה שלו. אז החלטתי לנסות" .
בבו הלך למקורות, ומצא כמה מלחינים קובניים שכתבו מוסיקה לפסננתר (Manuel Saumeli Roberdo (1817-1870אחד מהבולטים בהנחת אבן הפינה למוסיקה הקובנית שהלחין מה שמכונה במוסיקה הקובנית Contradanza, קטעים קצרים מאוד עם מקצבים יפים, אבל נשמעים יותר מוסיקה קלאסית עם קונטרסטים מאשר מוסיקה קובנית, Legacio Cerevantes (1847-1905 (הנחשב לאבי ה-Danza הקובנית בנגינה קונטרפונקטית של יד שמאל, בבו מוסיף אימפרוביזציה משלו כזו חצי ברוקית, טיפה באכית, יותר עכשווית ומעניינת.
La Bayamesa הוא קטע במקצב 6/8 שהקדים את סגנון ה-Son בבו מתחיל את הקטע עם הפתיחה להימנון הקובני. הקטע שהולחן ע"י (Sindo Garay (1867-1968 מאבות הבולרו, רומנטי להפליא. עוד עיבודים מיוחדים של בבו Tres Lindas Cubanas של המלחין גילרמו קסטילו, וגם כאן הפסנתרן, הפסנתרן נהנה לנגן את האימפרביזציה שלו.
Oleaje הוא פנטזיה לפסנתר, מוסיקה שבבו עצמו כתב ב-1946 כשיר געגועים לארצו קובה. בבו מסיים את הדיסק בקטע מס. 17 Cuba Linda של וירג'יליו מארטי, מגדולי מלחיני הרומבה, גם הוא שיר געגועים הביתה וגם כאן האצבעות של בבו עושות מזה אילתור מלודי יפהפה, וזה כבר פסנתר קובני ממש.