המלחמה עם המיסטי

פליימינג ליפס

הד-ארצי, וורנר
4/5

באוקלהומה סיטי נולדה ב-1983 חבורה שלאורך השנים המשיכה לאתגר את עצמה. האלבום הזה הוא המשך מסע האתגרים, ואתם יכולים לקרוא לתריסר הקטעים בכול שם "אינדי", "אלטרנטיב", "פרוגרסיב". צריך לשמוע. לא להגדיר. אם את הקודם שלהם Yoshimi Battles the Pink Robots ניתן היה לייחס לאסון ה-9.11, הרי כאן יש יותר מרמז של בקורת על ממשל בוש במלחמתו בעיראק. הליפס אינם להקת מחאה דרמטית. זו להקה שמשקיעה את האגרסיוויות שלה במבני רוק מורכבים, בהרמוניות ייחודיות, בהפקת סאונד אקסקלוסיבית.

""יה יה יה סונג" שיצא בסינגל שואל את המאזינים אם לדעתם אתה, את והוא היו משתפרים אילו ניתן להם לשלוט בעולם. זה נשמע שיר של פול סיימון שנכתב למאה ה-21. עניינים שבינו ובינה? בשיר "אין לי סימן" – "בכל פעם שאת מביעה את עמדתך – בא לי להחטיף לך מכה בפרצוף". פינק פלוייד? פסיכודליות? תקשיבו ל-My Cosmuc Autumn Rebelion או ל-Wizard Turn On . זה בדיוק זה. הפליימינג ליפס עדיין מתעמתים עם הרע בעולמנו, אבל עם נימה של תקווה ואופטימיות. לקחת למדף המיוחדים.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן