לפחות בארבעה שירים זהו גרוניך רומנטי, רך, נוגה, סנטימנטלי, גרוניך אוהב ומאוהב, גרוניך של הארה גדולה, שמזמר ברגש טקסטים בין פשטות לפשטנות. האם להאמין לו? אני מאמין. זה עדיין לא אומר שאני מתרפק לפי סולם הלב שלו.

גרוניך מגיע אל שיאי הרגש בעיבודים עמוסי גיטרות וכלי מיתר וגם כלים אתניים ושר עם לאה שבת משפט שגם בשישים היה נשמע נאיבי: "אני נותן יד לאהבה שתשמור אותנו ממלחמות". גרוניך מחלק את העולם לשניים: יש עולם של אור גדול. יש עולם של חשכה. עכשיו הוא בקטע של האור, משדר אהבה, אהבה כמקור הצלה, כאש בעצמותיו, מרגוע לחייו, מלאך ההשראה. היא שבאה אל מדבר חייו. נשמתה היא נשמתו. או-הא. השאלה היא איפה גבול ההשתפכות הזו. גרוניך הלך הפעם עד הסוף.

14 שירים בדיסק. גרוניך מגוון במקצבי חאפלה. "מי ישמור עלינו" לפי רמי ורד ובהשתתפות יצפאן, שיר קצבי בחריזה הומוריסטית שטוחה לריקודי עם. "על כפיים" הוא שיר דרבוקות בסגנון ערבי-יווני-מזרח. "זה לא אני" למילות עוזי חיטמן לובש עיבוד נוסח סנטנה. אלה קונטרסטים באלבום די מינורי. אני חיפשתי דברים מיוחדים בתוך הסלט ומצאתי אותם ב"בואי נתחתן" במיטב המסורת התיאטרלית של גרוניך, חיוך ממזרי, פחות רגשני, וכאן המפוחית של מיכל אדלר-גרוניך נשמעת ג’אזית בסטייל טוטס טילמנס עם מעברים קצביים יפים.

עוד שניים מיוחדים: "רגעים" לפי טקסט משובח של מיכל אדלר-גרוניך בעיבוד יוצא מהכלל לרביעיית מיתרים, טקסט הרבה יותר איכותי מאשר "קח אותי" של גרוניך, שמיכל שרה בעצמה בקול שברירי-בתולי, שמכיל כל קלישאה אפשרית. ולבסוף: "אלי אלי" ("הליכה לקיסריה") . שירה הקלאסי של חנה סנש ודוד זהבי בדואט של גרוניך עם בן ארצי, שני קולות גבוהים רגישים שמעוררים הרבה ריגושים.