עמיחי מעמיד את המציאות המקומית הקשה מול האהבה הפרטית-אינטימית. מצד אחד – אנשי זאבים שיוצאים לטרף, אנשי המרפקים שתפסו מקום, הגייסות מאחורי ההר שלא שוחררו ולא ישובו עוד לבתיהם. מצד אחר – אנשי האהבה חולמי החלום. "אהבנו כאן, המציאות היתה אחרת". צליל האמביינט בפתיחה יפה, הלחן קליט מאוד, אבל לטעמי, לא מצליח  להעביר את רוח דברי המשורר. איינשטיין בקולו הבריטוני מתאים יותר להבעה יותר משמעותית של הטקסט. הדואט ד'אור-איינשטיין, יפה כשלעצמו, אם כי קצת ממסמס את הטקסט.