"בכול פעם שאני מנגן", המיטב

יוני רכטר

הד-ארצי
4/5

כמעט בכול פעם שהוא מנגן, שומעים מנגינה קסומה. איך לאפיין את המוסיקה שלו? מורכבות פשוטה? פשטות מורכבת. נכון, אבל זה מעט מדי. כור היתוך של הרבה השפעות שהתנקזו לאפיק של יצירה מקורית? הרמוניות לא צפויות שמביאות  ניואנס לטקסט? נגינה באוריינטציה קלאסית וגם ג’אזית? אנחנו מתקרבים. ללא הגענו. יש שירים של יוני רכטר שאצלי לעלום לא נגמרים בהאזנה אחת. הסיפור שלהם מתמשך. זה גם סיפור אהבה עם המוסיקה שלו, איפשהו ואיכשהו המשיכה לי את המוסיקה של סאשה ארגוב. וזה כבר אומר לא מעט.

שני חלקים לאוסף: דיסק ראשון – יוני רכטר כמבצע של שיריו. דיסק שני: הקלטות נדירות בביצועים שונים, חלקם רואים אור בפעם הראשונה. כזמר, רכטר עשה הרבה מאמצים כדי שהתחושה בפנים תעבור. הביצועים הטהורים שלו הם בהחלט אלטרנטיבה לאריק איינשטיין וגידי גוב. עלי מוהר הוא האיש שחותמו הטקסטואלי טבוע הכי עמוק במוסיקה של רכטר, ו"שיר נבואה קוסמי", "אהובתי היחידה" עם מזי כהן וגידי גוב הם דוגמאות מרגשות לשיתוף הפעולה. רכטר הגיע לדרגות השראה מוסיקלית גבוהות ב"ערב עירוני" לאלתרמן, כאן בביצוע המשותף של יובל זמיר, מזי כהן, גידי גוב, חיים צינוביץ ומקהלת העפרוני, פנינת תרבות ישראלית. כמובן – "עטור מצחך" לאברהם חלפי, כאן בפרשנות מצמררת של אביתר בנאי בהקלטה מערב של גל"צ מ-1998.

 בדיסק השני העדיף רכטר ללכת על שירים שאין סיכוי לשמוע ברדיו: שיר מעבודותיו התאטרליות כ"יש שפע פלאים" מתוך "אנטיגונה" בביצוע קבוצת הצעירים של התיאטרון הקאמרי, גרסה צנועה ויפה של אריאלה אשרוב ל"השיר של אריאלה" מתוך "הכבש השישה עשר", "שיר ערש" לפי יהודה עמיחי עם להקת חיל החינוך, "שיר המלחמה האחרונה" לפי יהושוע סובול מתוך "גוג וגוג שאו" – הקלטה מעכשיו בביצועו, "הילד ניסים" – לאה אברהם מתוך "אגדה בחולות". אריק איינשטיין? נמצא כאן רק ב"גמד שרצה להיות ענק", גידי גוב? ב"אדם בתוך עצמו", שיר של שלום חנוך, דואט מתוך "לילה גוב", וזו כבר בחירה די מוזרה שמצטרפת לעוד בחירה תמוהה – "הליכה לקיסריה" ("אלי אלי") של חנה סנש ודוד זהבי הקלטה חדשה מ-2004.

 יש הרגשה שרכטר ניקה מגירות בדיסק השני, השתמש בו כפלטפורמה לדחיסת כול אהבותיו הפרטיות. מצד שני, זה מראה שהאוריינטציה שלו להציג ביצועים נדירים מנצחת כאן בגדול את השיקול המסחרי. המיטב של יוני רכטר? לא בטוח שאני חותם על זה. אבל המון שירים הם שירי נצח.

Yoni Rechter – Everytime I Play

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. לתגובה הראשונה, עד מחר בהחלט מופיע באלבום – שיר חמישי דיסק ראשון.

    ולגבי הביקורת, לא יכולתי לומר זאת יותר טוב – בהחלט חסרים הרבה שירים כמו שיש הרבה שירים שלא שייכים (מכל השירים של יוני רכטר שאריק איינשטיין שר לא הייתי בוחר שיר ילדים כמו 'גמד שרצה להיות ענק' – מה קרה ל'זו אותה האהבה' למשל? או למה לעזאזל 'בלעדייך' לא היה באלבום..)

  2. יוני רכטר הוא קסם של יוצר. המנגינות שלו הם תבנית נוף מולדתי- פתלתלות, מורכבות, נעימות. הוא מהבודדים ואולי אחרון המוהיקנים המשלב בחן ובערמה קלאסיקה, ג'אז ופופ .
    מעשה מארג של צלילים.
    יוסי תודה על הזרקור ששמת על יוני רכטר ויצירותיו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות