רפאל, איש צעיר, בעלי פני מלאך מהפנטים וחודרים שר בקול מרוגש כאילו הוא חי את שיריו בווליומים גבוהים. גם מי שלא מבין צרפתית, נשאר סוף הערב בהרגשה של עוד. מזמן לא שמעתי זמר צרפתי שנשמע כול כך צרפתי.
הטונים האלה כשהם מגיעים בעטיפה המלודית הרכה, עושים את שלהם. את תחושותיו של רפאל אין צורך לתרגם. את רפאל מבינים גם לפי הרגש . על מה צרפתי עדין כזה, יפה תואר ונפש כזה כבר יכול לשיר? האהבה, האהבה, האהבה. כמה שהיא יפה, כמה שהיא נוראה.
רפאל הרוש, זה שמו. יהודי, בן 31 (אביו ממוצא רוסי, אמו ארגנטינאית) בשנה האחרונה הפך הזמר בן ה-30 מצעיר מוכשר ואנונימי לשם הכי חם בתעשיית המוזיקה הצרפתית. לפני כחודשים (במרץ) מילא את האולימפיה משך שלושה ערבים רצופים.
רפאל הוא תערובת כזו של אלן סושון הצרפתי ואל סטיוארט הסקוטי, ויש בו גם משהו מז'ק ברל, אבל אם ברל הוא שחקן אירוני בשיריו, רפאל הוא בעיקר שנסונייר רומנטי. ופה אין חוכמות. יש לו את זה בדם. פיוטי, לירי, רומנטי, כמעט לא נוגע בדרמטי, מקבל מינון אקוסטי נכון של אקורדיון, פסנתר, גיטרה חשמלית. וזה נשמע כול-כך מעודן-מדוייק, מתוזמר בשבילו, בשביל הטונים הקודרים האלה.
כמעט כול שיר משיריו (שלושה אלבומים, האחרון והמוצלח ביותר לטעמי נקרא (Caravane נשמע כוידוי-סיפור של חוויה אישית עמוקה. הטון המלנכולי הזה שיוצא מרפאל הוא משהו שיכול לחלחל רק בצרפתית. ככה אי אפשר לשיר באנגלית, בטח לא בעברית. וזה בעיקר מחניף מאוד, מלטף. ובואו נגיד את זה: נוגע ללב. ואצל רפאל ללעולם זה לא יוצא משהו קיטש ומרוח.
נדמה לי שהייתה לנו הזדמנות לראות בצוותא את הכוכב הגדול הבא של צרפת, ואולי אני לא מעודכן. רפאל הוא כבר הכוכב הגדול והזוהר בשמי צרפת, ובפעם הבאה אפשר יהיה לשמוע אותו רק באולימפיה בפריז