תקשיבו ל"צריכים שניים לטנגו" כדי להבין שלואיס ארמסטורנג (1900-1971) שיחק אותה גם בשירה. וזהו בדיוק האלבום הזה, 18 שירים שכולם ארמסטרונג הזמר והחצוצרן ולא להיפך. ההקלטות שהתרחשו בין 1949 ל- 1953 בניו-יורק, מוצאות את סצ'מו בשיאו כזמר, בעיבודים יוצאים מהכלל בדרך כלל עם התזמורת של סיי אוליבר. עוד קטעים שהקול הצרוד מחולל פלאים – "אפריל בפורטוגל", סווינג יפהפה, ומרגישים שסצ'מו נהנה לשיר את זה. החצוצרה האקספרסיווית נשמעת בבלדות כ-I Get Ideas ("כאשר אנחנו רוקדים"), "נשיקה לחלום" במנגינת ואלס רומנטית צובטת ו(שיר מס. 2) "סה סי בון" (מס. 6) ו"נשיקה של אש" הממיס.

לואיס ארמסטרונג הזמר שר משעשע, רומנטי, מעודן וגם רציני. והחצוצרה – תמיד מקסימה, נכנסת הכי נכון, נשמעת כמו ש-Brass צריך להישמע. תלחצו בשלט מס. 5 La Vie En Rose ותקבלו את התמצית של ארמסטרונג שזמר וחצוצרן. דיקסי ובלוז וג'אז מסורתי נוגע ללב. נכון שאין כאן "וונדרפול וורלד", אבל הקולקשן – וונדרפול.