הקצב של ברזיל

סרג'יו מנדז

3/5

איזי ליסנינג ב-22 מספרים, שהוקלטו בין 1966 ל-1967.והיו ב-2 אלבומים שקובצו לדיסק אחד. איך להגדיר? פופ לטיני, עם קטעים מוכרים כ"דספינדו", "הנערה מאפנמה", "קרנבל", "מאנדיי מאנדיי", "הנה היום הגשום". נדמה לי שרכות העיבודים היא על גדר הנסבל, משהו שיכול בהחלט לקבל תווית של מוסיקת מעליות באיכות, עם פזילות יפות לג'אז מינסטרים. פסנתר, כינורות, קולות נשיים. משקל קל עד קליל, ועל המיומנות של סרג'יו מנדז (ברזיל 66 עד ברזיל 99') כמתזמר אי אפשר נדמה לי לערער. בזכות המיומנות הזו הוא נחשב אחד ממוכרי התקליטים הגדולים של ברזיל. מנדז הוא לא איש סמבה. הוא פסנתרן (קלאסי), מלחין ומתזמר יותר ברוח הבוסה נובה הנוגעת בג'אז. פופ, בוסה, סמבה, פופ. משב נוסטלגי חמים מהעבר.

Sergio Mendes – The Great Arrival, The Beat of Brasil

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות