בדואט הראשון באלבום "להתראות מתוק", עם האח שלומי, יש הרגשה שהם התאימו קול לקול. מזהים את הדמיון בטונים. אחרי הכול, אח ואחות המה. שאלה של גנים. אבל לאה ושלומי מעולם לא היו בראש סגנוני אחד כמו באלבום הדואטים הזה שהוא הפיק מוסיקלית עם רובי בן שמעון.

האוריינטציה – ים תיכונית, לטינו פלמנקואית, רוח מוסיקלית מחניפה לאללה ששלומי מביא מהמגרש שלו לשירים שכתבה לאה. צלילים ים תיכוניים אקוסטיים, שרבים מהם נשמעים קלאסיקות שאנחנו רגילים לקבל מהמוסיקה היווונית-ספרדית לטינית. לא לכול דואט יש ערך מוסף.

היא שרה עם נורית גלרון שיר שנתנה לה "אתה הולך לישון מוקדם" בעיבוד פאנקיי. לא ברור למה השיר הזה בכלל זקוק לדואט, שמוריד מעוצמתו. מוטב שהיה נשאר אצל גלרון. "השיר שיביא לך אהבה" עם גלי עטרי הוא שיר כל-כך קליט, שגם אם העיבוד אינו משהו מיוחד, הוא נוגע ומגיע בהחנפה ההדדית של השתיים. הדואט היפה בדיסק הוא "אור ירח", לאה שבת חוברת לקורין אלאל. השיר לפי   איתן גלאס נחמיאס נשמע קלאסי שבקלאסי בסגנונו היווני, טקסט כתוב טוב, קולות הזמרות משתלבים לשיר מרגש.

 נחמיאס גלס אחראי גם לטקסט הבא "ריקוד אחרון" שלאה מבצעת עם שלמה יידוב. גלס כותב במטפורות שאינן שכיחות אצל כותבי פזמוני בעברית, כאילו שייכות לנופים אחרים כמו "רודף את צל אהובתי", "אהבתנו נשחקה כמו גלים בים", אלא שאצל לאה שבת גם את הדימויים הקלישאתיים האלה נשמעים אמת חיים.

שירי רגש יפים אחרים נשמעים כאילו נלקחו מהרפרטואר הקלאסי יווני-אנדלוסי-לטיני: "אל תלכי רחוק מדי" עם דוד ד’אור, "איי" עם עומר כלף (עיבוד יפה לכלי נשיפה), "לעוף כמו ציפור" עם יוסי אזולאי, שיר שעצבותו יפה. וגם "בגלל הרוח" בדואט עם אבנר גדסי, ביצוע נשמה בלי עודף שומנים, אקוסטי-מינימליסטי, בקצב איטי מהמוכר.

סך הכול, שלומי נתן מעצמו, לאה נתנה את עצמה, וכול אחד מהמשתתפים נתן משהו כדי שיצא אלבום דואטים מחניף של מלודיות וקצבים שקולחים בסגנון הישן והטוב.