קולו המנוסר של ווייטס נפגש עם קולה המתקתק של גייל במיוסיקאל של פרנסיס פורד קופולה מ-1982. הקונטרפונקט נשמע מיוחד במיוחד בקטע שעל שמו נקרא הסרט. מספרים שקופולה "נעל" את ווייטס בחדר עם פסנתר סטנוויי ואמר לו: תצא משם כשבידך יהיה פסקול. המוסיקה שיצאה במהדורת דיסק היא מיינסטרים רומנטי נגיש, קליט, בלדות שאת כולן כתב וייטס עם טאץ' ג'אזי ברור. אבל יותר מהדואטים, אני מעדיף את ווייטס סולו. אני אוהב את וויטס רומנטי כמו כאן ב"אופניים שבורים" (מלווים: פיט ג'ולי בפסנתר, גרג כהן בבס),קטע ששווה בשבילו לקנות את הדיסק, אני נשבה בקסם שירתו החרישית ב-I Beg Your Pardon בעיבוד למיתרים. כמה ענוג יכול הקול הזה להפוך לענוג. (ג'ק שלדון מוסיף סולו אווירה יפהפה בחצוצרה) עוד עיבוד מצויין ל-You Can't Unring A Bell לתופי טימפני ולבס. אומרים שהמוסיקה של ווייטס כאן היא אחד הדברים האיכותיים בודדים שנשארו מסרט הזה. מה שבטוח – גם מי שלא צפה בסרט, יקבל כאן את טום ווייטס עמוק מהלב.
