"מים שקטים": שגית שיר – שירה, כלי הקשה, אריאל שרבקובסקי (בס), רוני רשף (גיטרות וקולות) עיבודים: "מים שקטים,. הפקה מוסיקלית – משה לוי.
בהלחנת מה שאנחנו קוראים ""שירי משוררים", התשובה לשאלה אם הלחן קלע ל"כוונת המשורר" היא פחות קריטית לטעמי מעצם התוצאה הסופית – כלומר האינטרקציה שמייצרת יצירה חדשה, אפילו עם פרשנות מוסיקלית מיוחדת
שגית שיר – בלחן ובביצוע – בהחלט מעניקה פרספקטיבה יפה ל"אהובתי המתה" של יונה וולך, שעניינו תהיות על מהות הקיום. אין ספק כי מדובר בטקסט לא קל להלחנה, ושגית מצליחה להעביר את הטקסט בקול גבוה ומהורהר ובלחן שמנסים להגיע לליבו של השיר וגם מצליחים .ההמשך בדיסק הבכורה של ההרכב שקרא "מים שקטים" לא תמיד ממוקד ואיכותי כמו שיר הפתיחה.
שגית שיר נעה בין ניסיון להיות עצמה לבין ניסיון "לתרגם" שירי משוררים. התוצאה אלבום קצת מקושקש, המורכב מטקסטים שלה,של רחל וביאליק, גרסת כיסוי ל"בלילות הקיץ" של דן מינסטר את מתי כספי.
השיר השני בדיסק מפתיע בקטע קצבי ראפ-פאנקי על מה שקורה לה באמצע הלילה כששנתה נודדת. זה שיר שמתאר בהייה בתקרה. אין בו הרבה פרט להפקה קצבית מעניינת.
בשיר השלישי – מגיע טקסט של ה"המשורר הלאומי" (כן, חיים נחמן), ששירו "הלילה ארבתי" נכנס למעבדה המוסיקלית של שגיא – "הלילה ארבתי על חדרך ואראך שוממה…" שיר תשוקה נפלא, ששגית "מותחת" אותו, והגם שיש כאן ניסיון לעיבוד מעניין, הלחן מגמד אותו.
"כשיגמרו המילים, נשב חבוקים כמו זוג זקנים", על הזוגיות כגלגל הצלה שמבוצע בסגנון פולק-רוק. והנה, הצבעים בדיסק משתנים: "גם ",לוטה" של יונה וולך הוא פולק אקוסטי רך וענוג – לטעמי לא מתאים לקונטקסט של שיר שעוסק בחולת רוח.
מוולך עוברים להיינריך היינה. השיר נקרא "נימפות יפות". התרגום הוא של שלמה טנאי, וזה אולי השיר היפה ביותר באלבום, סוג אחר של טקסט ששגית איתגרה את עצמה והצליחה. סיפור אישי של מי שמהלך על שפת הנים ומבקש צאתן של נימפות יפות שירקדו לו את מחול הקסם. ובאמת, בלחן של שיר יש הרבה מהקסם הזה שהמשורר מבקש.
הסגנון הפולקי-אקוסטי של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מגיע ל"טיפת חלב", שיר על כמיהה מתוך חלום. הפרשנות ל"בלילות הקיץ" של מינסטר את כספי שמתחילה בשירת אקפלה מיוחדת ומעניינת, ואולי אף יומרנית. אבל סך הכל, שגית מנסה להביא את הסיפור שלה בשיר הזה, כשהיא מאטה את קצבו ועם הרבה פאוזות. ובמחשבה שניה, היא גם צודקת: בלילות קיץ בהם שום דבר לא קורה, יש מקום לקצב איטי מהורהר.
כמה לא נכון לשלב בדיסק 2 קאברים בזה-אחר-זה, וזה מה שעשו "מים שקטים" כאשר הכניסו גרסה ל"שלל שרב" (אריאל-פוליקר) המוכר מגידי גוב. גם כאן הפרשנות של שיר מתוחכמת, מעניינת, שונה מה שאנחנו מכירים מגוב.
וולך חוזרת ב"ציפורה", ושגית לוקחת את הטקסט הסרקסטי בסגנון פולק למקום די שבלוני, לא מייצרת חווייה מחודשת.
ופתאום, אני כבר מעדיף את הפשטות שלה כמו ב"סיפורים לפני השינה", ככה לעיתים הכי נכון לה, בקווים פשוטים, שיר על ילדה גדולה שגיבורי ילדותה מהסיפורים אינם רוצים לגדול, ואלה "מים שקטים" צלולים ואיכותיים שגם חודרים.
שגית שיר ו"מים שקטים" באלבום בכורה – עדיין תועים ותוהים בדרכי המוסיקה. יש כאן מומנטים מקסימים, יש כאן מאידך משהו מאוד לא ממוקד. ההבטחה – גדולה.
תגובה אחת
הדיסק מקסים ומיוחד. הלחנים מעניינים ומאלצים את המאזין להקשיב.
שגית מלבד כישרון הלחנה ניחנה גם בקול נעים ויפה ואין לשכוח את הנגנים המוכשרים שלצידה- בעלה אריאל שרבקובסקי הבסיסט המהולל, ורוני רשף- גיטריסטית מחוננת. עכשיו שלושתם כבר בניו יורק והלוואי ויצליחו שם יותר מאשר הצליחו בארץ.