עד שהגענו לנווה שלום, יצאה לנו הנשמה. איזה פקקים. בדרך חשבתי: למה? למה אנחנו עדר כזה. למה אנחנו לא אירופה. אני זוכר את הערב הזה בקיץ 1979, כשעמדתי בתור ישר ומסודר של 150 איש בכניסה לאולם ארלס קורט בלונדון לפני ההופעה של "החומה" בביצוע האגדה עצמה – להקת פינק פלוייד.

27 שנים אחרי, כביש ירושלים. המכונית זזה 5 מטר לדקה. האם נצליח להגיע לפתיחה של המופע? למה בכלל נולד העינוי הזה? לפי העיתונים שוקי ווייס המפיק הסכים לבקשתו של ווטרס למצוא מקום המסמל את השלום, ובחר בכפר הישראלי-פלשתינאי המסמל שלום ואחווה. אוקיי יפה, וטרס התעקש, השתתף בהוצאות, אבל ברגעים האלה כשעצביך נלעסים, אתה לא חושב על שלום. אתה חושב רק להגיע בזמן, והכביש ירושלים-לטרון פשוט לא נגמר.

אני יכול לבשר לכם שהודות למשטרת ישראל, לא להאמין, הגעתי בסוף לרוג'ר ווטרס, ועוד המתנתי חצי שעה לעלייתו לבמה. תושייה של המשטרה – וכולם החנו את הרכבים בשוליים שליד שדות החומוס שם נערך המופע, והופה,. ברגל הרבה יותר פשוט להגיע.
אנחנו בתוך מתחם הענק. 400 דונם שמכילים את הבמה, מתחם הקהל, מתחם חניות, מתחמי מזון, מסכי ענק. רוב חלקי הבמה הגיעו במטוסי המטען הצמודים ללהקה ובסך הכל, גודל הבמה היה כ – 1500 מ"ר.
ווטרס הלך על הספקטקל הגדול. ניצל את האגדה לשאו ראוותני בשני חלקים – "דה בסט אופ" בחלק א', ו"הצד האפל של הירח", גרסה מלאה.
שירים: In The Flesh, Mother, Set The Conrols For The Heat Of The Sun, Shine On You Crazy Diamonds, Cigar Have A, Wish You Were Here, Leaving Beirut, Sheep, Southhampton Dock ועד וגם היצירה והאפוס Dark Side Of The Moon בשלמותה ולבסוף קטעים מ"החומה".

מעצב המופע, מרק פישר, שעיצב את כל מופעי פינק פלויד השתמש ב- 6 מנופי ענק לצרכי הסאונד הקוואדרופוני. על הפתיחה ב-In The Flash קיבלנו תצוגת ראוווה של זיקוקין. בשביל מה לו לאיש רציני כמו ווטרס את כול הפירוטכניקה הזו? אבל מי שהולך על גדול – הולך עד הסוף.
שלוש שעות אחרי וההרגשה היא שווטרס לא עשה את פינק פלוייד אלא את המחזמר הספקטקלי על פינק פלוייד, גרסת 2006 עם אנימציות ואפקטים של תאורה וסאונד וודאו ארט שעברו במערכת סאונד היקפית ארבע-קולית (קוודרופונית).
כזכור, האלבום: "הצד האפל של הירח" יצא לראשונה בשנת 1973 ויצר סטנדרט חדש בעולם הרוק, המוסיקה הייתה חדשנית ומפתיעה בעלת תכנים פילוסופיים וחקירה מחודשת של אפשרויות הסאונד.
"הצד האפל" הוא  אפוס מבריק בעיבודו של ווטרס המתאר את חידת קיומה של האנושות בעולם הטכנוקרטי. האלבום שילב עגמומיות, פסימיות, ניכור, ציניות, פרנויה וסכיזופרניה עם סטריליות מוסיקלית ואסתטיקה לירית. משמעות הכסף בעולם קפיטליסטי צרכני, החיפוש אחר הגדרה עצמית, שיגעון ומלחמות, היו התכנים של שירי האלבום. זה היה אלבום קונספטואלי, אוונגרדי, פורץ גבולות וכמעט תיאטרלי, עם סאונד חדשני עמוק, מתעתע ומורכב.
ברור שאת "החומה" The Wall" שווטרס כתב,  לא ניתן לשחזר במופע הזה ולו בשל הלוגסטיקה שזה דורש. אבל שחירי הנושא מתוך האלבום הגיעו לערב בנווה שלום, ובראשם Another Brick In The Wall, סיפור בעל יסודות אוטוביוגרפים מחייו של ווטרס.
ההתרגשות בפרובינציה הייתה מוצדקת אבל אצלנו הכול קצת יותר מדי מנופח. מאז החומה אמנם קרו לווטרס כמה דברים אפילו "הסטוריים", אבל היסטריה מטורפת כזו?
מה שבטוח: הסולן לשעבר של פינק פלויד לא שכח שום דבר. הכול מגיע בשיטת הבסט-אופ-דה-בסט. שירים על מלחמות העולם, על תעשיית הרוק, על הקיום האנושי, על זמן, על כסף. סיפרו שקולו לא מה שהיה פעם והוא אפילו משתמש בפלייבק בכמה קטעים. זה בסדר, במיוחד כשהוא הפעיל שורה של נגנים וזמרות שחורות ממדרגה ראשונה, למעשה הרכב-צמרת של נגנים, זמרים, טכנאים ואנשי-במה.
רוג'ר ווטרס  ניצל ביעילות מוחלטת את האגדה והמיתוס של פלוייד כדי לבנות מופע ראווה. מה שבטוח החומה ההיא של 79' לא נפלה שנית בשדות החומוס של נווה שלום. היא גם לא קמה מחדש, והצד האפל של הירח נראה מואר בשלל אורות השאו הגרנדיוזי..