מה שמתחיל טון רך הופך בהמשך להבעה דרמטית סוערת. היא פונה אליו בגוף שני. היא אוהבת את הזיפים על פניו, את החופש בעינו. מה שמתחיל שקט ולירי, מטפס אצל קרן למלודרמה כשהיא מגיעה לקטע שבו היא שופכת את כמעט את כל מה שיש לה להגיד על הבחור שחיפש אושר ושילם על זה ביוקר. בסך הכל הוא לעולם לא יתבגר. מה חבל שפלס גם מנסה להתפלסף בארבע אגורות במשפט כ"אם אלה החיים, לאן כולם רצים". לא נדבק. גם הזעקה שמתלווה למשפט הזה בסוף השיר נשמעה לי מלודרמטית מדי. זה לא השיר הכי טוב שלה.
