מה שעשתה סופת הוריקן קתרינה לעולם האמנות. המפגש הזה בין אלביס קוסטלו ליוצר האגדי והמפיק אלן טוסיינט לא היה מתרחש עד כמה שזה נשמע אירוני אלמלא האסון, שבו נפגעו בתיהם של למעלה מ-100 אמנים ידועים בניו-אורלינס. זה לא שיתוף הפעולה הראשון ביניהם. טוסיינט כתב את העיבודים לכלי נשיפה ל-SPIKE אלבומו של קוסטלו מ-1989, אבל השניים לא התכוונו להתחבר פעם נוספת עד ליום שבו נפגשו בקונצרט למען נפגעי הסופה ב-2005 במדיסון סקוור גרדן בניו-ניורק. תחילה דובר רק על קאברים של קוסטלו לשירים מ"ספר השירים" של טוסיינט, אבל בסופו של דבר, רק 7 שירים הם קאברים. האחרים נכתבו על יי במיוחד לפרוייקט. כשקוסטלו עצמו כותב את השיר על שמו נקרא האלבום – "הנהר ברוורס". התוצאה הסופית היא תערובת של ישן וחדש, גם שירי מחאה כ- Broken Promise Land עיבודי בלוז, ריתם נ' בלוז ניו-אורלינסי וסול מיוסיק, וגם נגינה בפסנתר – כולם של טוסיינט. בנוסף, יש כאן דואט אחד בין השניים, אירוע בפני עצמו שנקרא Who's Gonna Help Brother Get Further שאומר: "מה שקרה לפעמון החירות שעליו שמעתי כל כך הרבה, האם הואצלצל או שמא זייף?" מבחינה תימטית זהו אלבום שבהחלט מצטרף לכמה אלבומים פוליטיים שיצאו לאחרונה כמו Living with War של ני יאנג. זה לא אלבום בלוז קודר. העיבודים להרכב רוק (Imposter) ולעיבודי נשיפה יצרו אלבום סול או אם תרצו- ריתם נ' בלוז ורוק – עם הרבה נשמה.
