החלונות הגבוהים

החלונות הגבוהים

הד-ארצי
5/5

איך נשמעים השירים של "החלונות הגבוהים" כ –  45 שנים אחרי שהתקליט הזה יצא? הסטורית, ויתקנו אותי אם אני טועה, זה האלבום הראשון שאפשר להגיד עליו – אלבום פופ ישראלי. "האחראי"  העיקרי הוא המלחין ומי שגם עיבד – שמוליק קראוס, ואילו שני האחרים לדבר המהפך  הם ג'וזי כץ ואריק איינשטיין.

על עובדה אחת אי אפשר להתווכח: כמעט כל השירים בדיסק הזה הפכו לשירי נצח, חלק בלתי נפרד מהשירון הישראלי. "התשמע קולי" ("זמר נוגה"), "אינך יכולה" , "כל השבוע" ,"זמר נוגה" קראוס היה הראשון להחדיר תבניות פופ לזמר העברי, גם כשמדובר בטקסטים פשוטים עד פשטניים (רק בחלק מהאלבום) – ביניהם כאלה שאריק איינשטיין כתב – הוא עומד מאחורי מהפך תרבותי עובדה היא שאחרי כל השנים האלה, השירים של "החלונות הגבוהים" עדיין מככבים בכל הפלייליסטים ברדיו.

1. יחזקאל (חיים חפר, שמוליק קראוס)
חפר נדבק משום מה לדמויות מהתנ"ך. "הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא" שרים החלונות. חפר עשה מהנביא פולקלור סחבקי, אחד כזה שממתין שתיתן לו צ'פחה. זה מה שיצא מחזון העצמות היבשות. קליל, משועשע. השיר הזה מעולם לא עשה לי משהו עמוק בפנים.

2. "אינך יכולה" (יהורם טהר-לב, שמוליק קראוס)
מהשירים הרומנטיים של האלבום. אינך יכולה לעזבני ביום סגריר, שרים אינשטיין את כץ. שיר קצבי קליל ופשוט שמסתים בשורה מחייכת – "אם תבקשי את פני לשכוח – אתן לך בלחי נשיקה גדולה". נאיביות נוסח הסיקסטיז. רוח קלילה מנשבת בהתאם בשיר הזה. כשיר שירון – נחמד. לא יותר.

3. "חייל של שוקולד" (חנוך לווין, שמוליק קראוס)

זה השיר המשמעותי הראשון באלבום. שיר מחאה. חנוך לווין כתב אותו כמעין פרפרזה על סיפור ילדים עממי, אבל הוא נוקב ומסעיר. הקצב הואט. אפשר לשמוע טקסט. "בוא חייל של שוקולד/ בוא אלי אל המשלט/ שב תנוח אל תירא/ ותשוב לעפרך". החיילים של חנוך לוין הם יצורים שווים בין שווים – בדבר אחד, שהמוות שלהם קצר. שיר שקט, טון קודר של הבריטון של אריק. זה מחלחל.

4. "אהבה ראשונה" (עמוס קינן, שמוליק קראוס)

מי לא מתגעגע לאהבות-נשיקות הראשונות. עמוס קינן התייחס לזה בטקסט פשוט, הייתי אומר תמים לאללה. שילוב קולות יפה בין אריק לג'וזי. לחן יפה, קצב טוב. אבל לא שיר "גדול", ומתברר שלא כול מה שעבר את מחסומי הזמן – יכול להיחשב "קלאסיקה", אבל הצלילים האלה עם כל ה"לה לה לה" טבועים חזק ב"ישראליות" שלנו.

5. "איפה כל אבותינו" (חיים חפר, שמוליק קראוס)
מה קרה לחפר שענקי התנ"ך כל כך העסיקוהו? (ראה – "יחזקאל") איפה אברהם אבינו, יוסף אחינו, רחל אימנו, משה רבנו, אלהו הנביא? אז כנראה שבאין מושיע עברי אחר, צצו ועלו אצלו מחדש כל האבות האלו. מנגינה קסומה של קראוס, פופ מקומי מאוד, ים-תיכוני, הפכה את השיר הזה לאחד המקסימים של "החלונות הגבוהים".

6. "כל השבוע" (אריק איינשטיין, שמוליק קראוס)

פופ ישראלי פשוט ונאיבי? זה בדיוק זה. יופי של מנגינה. טקסט? מהסוג הפולקלורי. כל שהוא מבקש מהאהובה – אל תעזבי אותי, והוא אפילו מוכן לתת לה את כל השבוע ולומר לה ללא היסוס: "אני אוהב אותך". קצביות יפה, המצאה מלודית מוצלחת, אבל השיר די משעמם מבחינת ההתפתחות שלו.

7. "זמר נוגה" (רחל, שמוליק קראוס)

"התשמע קולי רחוקי שלי". סוף סוף שיר. שיר אהבה, ואם פופ ישראלי זה אחד האיכותיים באלבום. טקסט? בבקשה: "מבקש אדם אך כושלות רגליו/ לא יוכל למצוא את אשר אבד". האם קראוס כתב את הלחן המתאים לתסכול הקשה של רחל? אפשר להתווכח על זה. רחל מוכנה לחכות לאהובה אפילו עד יכבו חייה. זו שורה שלא יכולה לעבור בפראזה מלודית נעימה וקלילה. ובכל זאת – שיר נצחי. שיר שבהחלט ראוי להיכנס לספר הפזמונים הישראלי לדורותיו.

8. "בובה זהבה" (מרים ילן-שטקליס, שמוליק קראוס)

אולי השיר המרגש-יפה-חכם-מיוחד באלבום. שיר ערש מקסים. הבס בפתיחה מקדים את הסיפור, וזה חלק מהעיבוד המוצלח לשיר. שיר על נורית שמבקשת מאבא לגרש את החושך, אבל הבובה זהבה והדוב יודעים להרגיעה במילים – "למה לגרש את החושך, והרי הוא ילד טוב". הכול בשיר הזה מתחבר נפלא, המילים, הלחן, העיבוד, הביצוע של אריק וג'וזי. שיר חם, מלטף, מרגש. קלאסיקה.

9. "אז מה" (אריק איינשטין, שמוליק קראוס)

לא מהשירים החזקים של האלבום. איינשטין כתב שיר טיפה פילוסופי, כאילו בחיים הכול שולי ולא חשוב. אבל הבעיה אינה רק בטקסט, אלא במוסיקה פושרת, לא ייחודית, כמו שירים אחרים של קראוס.

10. "הורוסקופ" (חים חפר, שמוליק קראוס)

קצבי, קליל ומלהיב, למרות הטקסט הדי מחופף, שנשמע שטחי. "טלה בהורוסקופ", שר אריק בחיוך קליל ומשועשע. נאיבי, פשטני, אבל המנגינה והקצב – פופ מצוין.

11. "ילדה קטנה" (חיים חפר, שמוליק קראוס)

שיר יפה. קצב מידטמפו. ג'וזי לא "ממהרת" לשומקום, מצליחה לחוש את המילים. על ילדה קטנה שנשארה בחוץ ומעדיפה להתמזג עם קסמי היקום, אפילו עם מלאך לבן ורך. מהי הדאגה לשלומה לעומת החוויה שהיא חווה. מנגינה קסומה. מהשירים היותר מוצלחים בדיסק.

אריק איינשטיין – שירה, שמוליק קראוס – שירה, גיטרה, ג'וזי כץ – שירה. לחנים ועיבודים: שמוליק קראוס, עיבוד תזמורתי: זיגי סקרבניק.  תזמורת: גיטרה בס- שמואל ארוך, תופים: זוהר לוי, גיטרה: שמוליק קראוס, הפקה: בני אמדורסקי.

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות