אני מקשיב לדיסק הכפול נונסטופ. גל קוסטה שרה את שירי ז'ובים, בוסה הכי מחניפה שאפשר לקבל מהשירים האלה, עיבודים מאוד מדודים, אך גם עשירים. הקול – כל כך מיוחד. ומה שבולט בביצועי 23 השירים זו האהבה של קוסטה לשירים של ז'ובים.
היא שרה אותם באיזשהו חיוך פנימי שאני מתקשה להגדיר, מתיקות שצובטת. אפילו "דסאפינדו" ו"קורקבדדו" אולי השירים השחוקים ביותר של ג'ובים מקבלים חיים חדשים. ההופעה החיה מוסיפה מימד שגל לא תשיג לעולם באולפן. טון אקזוטי עם געגוע שלא שמעתי אצל שום זמרת.שמעתי את גל קוסטה בהופעה חיה ב-1996 בחצר של היקב בראשון לציון בחג הילולים ובקרנבל קטן לשיפור המצבהרוח. נציגת תנועת הרוק-טרופיקלית שמקורה מסלוודור שבבהייה, היא דמות רצויה במקום שסמבה היא מוסיקה לא פחות רצויה ממוסיקה יוונית. הדיווה של המוסיקה הברזילאית, היא גברת סמבה ובוסה, אבל יש כמה דברים ששייכים רק לה שאינם ניתנים לתרגום במילים. אני אוהב את קוסטה כי היא אינה מייצגת את המדונה של ברזיל. גם כוכבת ענק כמוה יודעת לצאת מתוך ענווה והיא לא מנסה לרכב על גל אתני. קוסטה מביאה קודם כל את עצמה בלי לספק בהכרח את התאוות של הקהל לעשות חגיגה בגדול. לא צריכים חגיגות סמבה כדי להתענג על הצירוף המיוחד של מלודיה, הרמוניה אילתור וקצב שנמצאים בשירים של אצל קוסטה.
* שלפתי מספריית הדיסקים גם את אחד מאוספיה – Essential De Gal Costa קוסטה שרה שירים של דג'אבאן, קייטנו ולוזו, רוברטו קרלוסג'ילברטו ג'יל, לולו סנטוס. אבל מה שאני לוקח לאי בודד זו גרסה ל-Lately של סטיווי וונדר, שאני מעתיק לאוסף האיי פוד שלי. הקיצר, מי שאוהב מוסיקה ברזילאית, והרוב אוהבים, חייב לעצמו את גל קוסטה.
גל קוסטה היא ילידת בורגוס בסלבדור (בהייה) בילדותה עבדה כזבנית בחנות תקליטים, וכך פגשה את אמני המוסיקה הבולטים של סלבדור, אחד מהם ג'ילברטו ג'יל, מגדולי המוסיקה הברזילאית, צירף אותה לתנועת הטרופיקליזמו ופרש עליה את חסותו. בעוד הוא וחבריו גלו ללונדון. בתקופה בה ברזיל הייתה שרויה תחת משטר צבאי, העדיפה קוסטה להישאר בברזיל ולהשתתף בקונצרטי מחאה. היא מוכרת בצבעיה הרבים ממראה הטבור החשוף והרגליים היחפות ועד השיער הארוך והמחרוזות הססגוניות..
