בלוז אוריגינאל. הקלטות מהפילמור ווסט, 1966. מתברר שיש קינג לבלוז, ולא קוראים לו ביבי. אלברט שמו. עשר דקות ו-18 שניות של הקטע "בלוז פאואר" אומרות כמעט הכל. הריגוש נבנה בהדרגה . "ווטרמלון מן", "נייט סטומפ", "בלוז בזריחה". מזמן לא שמעתי גיטרה חשמלית שמעבירה ככה את תחושת הבלוז. כל פראזה. הקול צרוד, אבל לא הצרידות היא הענין. יש ב"בלוז פאואר" כל מה שמבקשים לקבל מבלוז. זה העיקר. עריכת השירים עשויה באופן, שהדיסק הופך לארוע מסעיר גם בהקשבה בבית.