דייגו חימנז סלזאר המכונה "אל סיגלה" במופע שנקרא "דמעות שחורות", Lagrimas Negras, עניבה אדומה, מזג וחזות צועניים חמים, קול גבוה, תשוקתי, דרמטי שמגיע ממקומות הכי עמוקים שמתחת למיתרים – בתערובת של ספרדי-קובני, בליווי להקה בעלת אוריינטציה קובנית (פסנתרן, בסיסט מלהיבים) וגם גיטריסט פלמנקו. בהתחלה נדמה היה שדייגו אל סיגלה עובד על ג'סטות וקלישאות, אבל במהלך הערב שיניתי את דעתי.
הבנתי שיש לי בעיה: אני לא ממש מת על שירת פלמנקו עם כול הצעקות הדרמטיות, אבל אל סיגלה זה הדבר הנפלא והאמיתי, זמר פלמנקו אותנטי עם כל החיספוס והאוריינטציה הצוענית והשליטה בסגנונות מהבולראס דרך הטנגו, רומבה ופלמנקו על הדיאלקטים השונים – Solea, Fandangos ו-Bulerias פלמנקו בלי גבולות.
שמעתי שהוא שיתף פעולה עם הפסנתרן הקובני בבו ולדז, מה שמסביר הכול. אל סיגלה מגלם בהחלט מודל של זמר פלמנקו אותנטי, שמחובר ל"מוסיקת העולם", קצת "גיפסי", קצת אפרוקובני. והעיקר – משהו אצלו בוער מבפנים, משהו גורם לו לשיר עם מטענים אדירים שמגיעים ממקומות שמתחת למיתרי הקול. 

 על הדיסק "פיקסו בעיני"