איך שאנחנו לא מצליחים לבטא רגש, איך שכחנו להרגיש, מתוודה ממיה, כאילו מקרה האהבה הפרטי (פרשיה שנגמרה) שלו מייצג את הרבים. ואז הוא זורק משפט: "אור נרות זה לא אומר רומן", שנשמע ממש מודבק לטקסט או משגר את המשפט הבומבסטי – "אהבה הפכה פניה אל הצל". אז אם הטקסט בעייתי משהו, דווקא המנגינה הנישאת על גבי קצב טוב והעיבוד שנותן לשיר לזרום והטון הנעים מבשרים על מיינסטרים מחניף ומלטף, לא מזוייף מבחינת ההבעה. באיזשהו מקום היתה לי הרגשה "שלמה ארציית" קלה. אבל בואו נגיד שממיה הוא לא שלמה ארצי החדש. הוא רק צריך להיזהר מירי משפטים סתמי וממעבר הגבול לארץ הקיטש.