את האישה שלי

מתי כספי

האוזן השלישית
4/5
 אהוד מנור ז"ל היה נותן לכספי ציון גבוה על הטקסט הזה: "והיום במלוא כוחו/ מפיח געגוע שנלכד/ בקצה מבט עיניך/ חיוכך סמוי ומעורר/ פרוש כרשת/ על גופי המתפרץ/ שבוי בסערה". ואללה, כספי. זו אינה פזמונאות. זו שירה מהסוג הצרוף. נגינת פסנתר מינורי מובילה את כספי לאחת ממנגינותיו היפות. את מה שהוא יודע, הוא לא  שכח.
 
"חרוזי אהבה" מזכיר את סגנון הבלדות הרגשני שלו ("מי ששר", למשל), מסוג שירי האהבה האיכותיים שכתב יחד עם אהוד מנור.
מתי ממלא את חסרונו של מנור – בקונטקסט של שירי אהבה – ברמה שאותי הפתיעה.
מנגינות אולטימטיביות? – תעבירו ל"שיר מספר 6". זה הלחן הלירי המינורי, השקט והמלטף, שאינו מתחשב ברוחות הזמן, נע לו במרחב העל-זמני. ושוב, איך שמתי כספי כותב גם פזמון אהבה – פשוט, לא יומרני. יופי.
"זמר שלוש המחוות" על חלומות אבודים ותעתועי הגורלות "בצל העץ שמתחתיו פעם ישבתי", מהטקסטים המבריקים של יעקב רוטבליט, קיבל אצל כספי קצב מהיר. זה שיר שצריך לשמוע פעמיים ולהיות קשוב לטקסט.
מוסיקה? כול מה שרציתם מכספי זה שיר שנקרא Vovo ,  עם אותו קצב  בריזילאי שקיים בכספי במהות, פריטה באקוסטית בסטייל בוסה נובה, ומנגינה קסומה שרק כספי יכול לחבר. שיר אל אמא נודדת הראויה לחום ואהבה ש"הגורל פיזר חייה/ בליבם של ילדיה… עייפה ומתגעגעת וחולמת על ביתה/ ועל האדמה שהיא שלה". גם זה – איזה שיר יפה.
ועוד מנגינה-טקסט פשוטים ומקסימים מספק השיר שעליו נקרא האלבום, "את האשה שלי" טקסט שנכתב במשותף עם אהוד מנור. זה כספי הרומנטיקן שהמנגינה והטון משדרים את תחושותיו האמיתיות.   
יוסי בנאי כתב על שלום חמקמק שכבר היה ממש פה ("השלום")  ושוב התחמק לו והשאיר אותו עם כול המלחמות שבעולם. כספי יצר מזה מקצב כספיי אופייני, פאנקיות נוסח "סטילי דאן".
ויש לו שיר ילדים בקצב סטיווי וונדרי כזה – "אם יש אלהים" – בביצוע משותף עם הבת שון. מתי בפסטיגל שמענו שיר כזה לאחרונה?
ב"את האשה שלי", הראשון שלו מזה 7 שנים זה כספי ורסטילי, מוסיקאי שנפתח מחדש, מהוקצע כרגיל. וזה עדיין כספי המלחין והמעבד המעולה, שאותי ממשיך לרגש, ברוב המקרים.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות