טריגר מסויים

מקסימו פארק

Wrap Records Mci
4/5

בשנתיים האחרונות ניכרת אינפלציה בלהקות פוסט-פאנק בבריטניה. "מקסימו פארק" מצפון מזרח בריטניה, ניצבת גבוה בין הלהקות האלה. ("בלוק פארטי", "קרייזר שפס", "פיוטשרס הדס") מי שמוביל את החבורה האנרגתית הזו הוא הזמר פול סמית שעוזר לייצר רוק מאוד אמוציונאלי, שבהופעה, אומרים המבקרים נשמע "רוק קילר". "גראפיטי" הוא השיר הבולט המתמצת את מקסימו: "אני אצייר גרפיטי, אם תשירי לי בצרפתית… מה אנחנו עושים כאן אם הרומנטיקה מתה". ככה שרים שירי אהבה בפוסט פאנק.

ב"גלויה מצוירת" זועק הזמר – "עיניך כל כך גדולות כשהן עצומות". רומנטיקה של כאב. רומנטיקה של אובדן. רומנטיקה של פיוט. ב"לימסול" שר הזמר – "רואה את האורות בחלונך למרות שהם אומרים שאת הלכת" ובקטע "החוף תמיד משתנה" – "אני צעיר ואני אבוד". שימו לב לקלידים, סגנון ניו-ווייב שמזכיר את הסמיתס. אם ככה נשמע פוסט פאנק מודרני, אז הרוק הבריטי חי, קיים, נושם ובועט.

על אלבומם – Our Earthly Pleasures

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן