"תודה על כל מה שנתת"

עוזי חיטמן

DVD גלובוס יונייטד, דיסק כפול כ-260 דקות
4/5

ביליתי למעלה מארבע שעות עם עוזי חיטמן. זה אומר המון שירים, תיעוד של שיחות וראיונות איתו, הקלטות-חומרים שרק הארכיון של רשות השידור יכול לספק. ערב זיכרון מיוחד בהשתתפות אמני ישראל שנערך במלאת 30 למותו. DVD שהוא "חיים שכאלה", כמו שמעולם לא עשו לו.
הייתה תקופה שהכרתי אותו מקרוב. היו לנו שיחות. הוא היה אחד שקל להסתחבק איתו, להתבדח, לדבר אינטימית וגם בעניינים שברומו של עולם. חיטמן היה התגלמות הצבריות היפה. מיוחד, מעניין, חוש הומור, חיוך כובש. מהסוג שהיעלמו לפתע באמת השאיר חלל גדול, כי הוא גילם תערובת של אישיות חמה, אצילות נפש, עממיות כובשת וגם חיבור לארץ הזו על אנשיה.
מוסיקה. זה מעניין. גם במהלך הקריירה שלו, חיטמן לא הוזכר בנשימה את עם הארגובים, הרכטרים והשלום-חנוכים. הסיבה הראשונה, לדעתי, שהוא ניסה להיות יותר מדי "חייט פזמונים", כזה שמנסה לתפור לכול דורש, בכול סגנון. נכון אמרה מרגלית צנעני בערב לזכרו, שהוא היה "איש של כולם", סגנונות, עדות, מבטאים. גם חיטמן מספר ליואב גינאי בדיסק, שכששימי תבורי הגיע אליו בפעם הראשונה לקבל ממנו שיר, לא עניין את עוזי –  סגנונו-מוצאו. חיטמן היה איש של חילונים ודתיים, של אשכנזים ומזרחיים, של ילדים (במיוחד)  ושל מבוגרים. מי שפנה אליו, לא נתקל בסירוב. ההתפזרות הזו הייתה נדמה לי בעוכריו, וזו היתה ללא ספק גם בעיה של קיום אשכרה. אם להתפרנס ממוסיקה – אז עד הסוף.
מבחינה זו צמד הדיסקים – הקלטות נדירות, המופע לזכרו מרכזים את החומרים הטובים ביותר שיצר חיטמן. העוצמה קיימת במכלול – מ"ניגונה של השכונה" שהיום נשמע לי יותר אישי מאי-פעם (ביצוע של יזהר כהן), דרך האקטואליות הכואבת של "מי ידע שכך יהיה", שבדיסק השני, בערב של אמני ישראל שנערך לזכרו, נטען ברגש עמוק של דוד ד'אור, מחרוזות הילדים היפות ("ארץ הצבר", "אלהים שלי", "נולדתי לשלום", "הופה היי"), להיטים פטריוטיים ("כאן" שייצג אותנו באירוויזיון), נגיעות חזקות במוסיקה ים-תיכונית ועד הקשר שלו עם השורשים של התפילה והיהדות ב"אדון עולם" שחיטמן רואה בו בשיחה עם גינאי את התמצית האמיתית של יצירתו.
הדיסק הכפול חושף בגדול את האהבה של כולם אל האיש. גם אריק איינשטיין מדבר על חיטמן. גם הוא גילה את קסמו.
רגע מרגש במיוחד – הופעת האחיין אוהד חיטמן (בנו של אחיו, חיים) ב"ילד מבית טוב", אחד השירים הטובים בשני הדיסקים – אירוניה על ההורים והמורים שאינם יודעים איך "לאכול" ילד יצירתי.
עוד רגעים נוגעים ונוגים: בביצועים של עוזי עצמו ויגאל בשן, חבר מימי "הופה היי" שר "ילדים של היום", חיטמן מדבר על להמשיך לקיים יהדות בתוך החילוניות ("לא רוצה להיות עלה נידף ברוח"). 
מה חבל שבדיסק הראשון לא מופיע מידע באשר לתאריכי ההקלטות, המקומות שבהן הן נערכו . גם ככה, מתברר שהמכלול עושה הרבה צדק עם המלחין והאיש הנפלא.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. הכתבה מחממת את הלב. ביום שנודע לי על מותו של עוזי זלגו לי דמעות. כי ידעתי איזו דבר נורא קרה.למעשה מיום שהתחלתי להפיק. עוזי המנוח היה איתי. דלתו אוזניו וליבו היו תמיד פתוחיםץ אני זכיתי להרבה שעות איכות איתו מאות הפקות הפקתי במהלך 40 השנים. וחלק לא קטן היה עוזי שותף בכתיבה ובהלחנה הספר סיפר אחד מני רבים. על מילות השיר תודה.כאשר מסרתי לו את הלחן. ביקשתי ממנו לכתוב מילים שכל אחד יוכל לשיר. כאשר עוזי מסר לי את המילים בטלפון. אמרתי לו. אוי עוזי לא זה לא שיר זה המנון. ימים יגידו ואתה תישמע וכל כולי התרגשות אני חיב להגיד שהיו הרבה רגעים כאלה עם עוזי קצרה היריעה לספר על עוזי האדם גם שעות וגם ימים רבים.יהיו זיכרו ברוך ולא נוכל ואני בעיקר לישכוח.את עוזי חיטמן…………..

  2. ובכן, תודה לך. כ"עוזי חיטמנית" מובהקת, שבילתה יותר שעות ממך (לא שאנחנו מתחרים) עם עוזי ויצירותיו, עשית עימנו חסד בביקורת הנפלאה הזאת שטומנת בחובה את כל מה שעוזי היה בשבילי. לעומתך, לא זכיתי לשבת איתו מעולם בארבע עיניים ואצטער על כך למשך שארית חיי.. בכל אופן, תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות