לפעמים האקטואליה זועקת, ומי שאמר שהמוזות שותקות כשהתותחים רועמים, לא חשב כנראה פעמיים.. אצל יהודה מסס, המצב הפעיל את כול מרעומי היצירה. השיר הוא בכייה-צעקה-תחינה על ארץ אוכלת יושביה. מסס מבקש מנוחה מהארץ האהובה, זו שממשיכים להניח על עפרה הרבה פרחים – "כמה כמה פרחים/ עוד נשים עלייך/ על ראשך על גופך בעפרך?" מנגינה וטון נוגים שהופכים לפרץ רגשות, שמטפס מעלה בתזמור קרשנדו שמצרף קצב לתזמורת.. מסס שר מהבטן, מהלב. משהו תוסס בקרבו. זה יצא בעוצמה. נדמה לי שאפשר היה להוסיף לשיר בית. הוא אינו שלם, אבל את התחושה הוא מעביר.
2 תגובות
שיר ענק , מרגש , עיבוד משגע .
לא קיבל את החשיפה הראויה לו וחבל .
שיר מרגש ונוגע, חבל שלא זכה לחשיפה הראויה, מזמן לא נכתב שיר כל-כך יפה ואקטואלי (לצערי )כמותו. קולו של מסס חודר ונוגע בעמקי הנשמה. כל מילה בטקסט מדויקת ונוגעת.ישר כוח למסס המוכשר. מצפה להמשיך ולשמוע אותך יותר .בהצלחה.