"חוצה את הגבול לתוך העולם הרע הגדול, איפה שזה לוקח לך שעה לחצות ת'כביש… לרחובות האלה יש יותר מדי שמות מבחינתי" ("הרחובות האלה")
ואפתח בקלישאה: פאולו נוטיני הוא הדבר הבא. אי אפשר לטעות בקול הטיפה מחוספס זה, שמתרגם רחשי לב בדיוק מופתי. פולק-פופ-סול. שירים על העליות והמורדות בחייו. דיסק אישי מאוד שעוסק גם בפרשיות יחסים בינו ובינה. שירים שמטפלים בנאראטיב שלו, ולמרות גילו הצעיר, כולו 19,הוא עבר משהו בחיים.
השם האיטלקי, ומישהו כתב שיש לו אמנם חזות של כוכב כדורגל איטלקי יפה תואר, אבל בתעודת הזהות הוא סקוטי למהדרין, ממחוז פייזלי, הטון בוגר, (יחסית לגילו) תשוקתי, מגיע עמוק מבפנים, וכבר הישווהו לג'יימס בלאנט.
בטקסטים, בהבעה הוא ממש לא מזכיר טינאייג'ר. אין פה טיפה של בלוף. פיו וליבו שווים. השירים הם סיפורים על מפגשים עם העולם החדש. הרחובות בלונדון קצת בלבלו אותו אחרי הפרובינציה ממנה הגיע. שיר על יחסים עם אישה מבוגרת. "אמרת שהית נישאת לי אילו הייתי בן 23, אבל לא יכול כי הייתי בן 18 תגידי מי קובע את החוקים, בטח לא את". ("ג'ני, אל תהיי פזיזה") הטון של נוטיני כן ומשכנע, המנגינות מחלחלות מהקשבה ראשונה. הליווי צנוע, פסנתר וגיטרה. לפי דיסק הבכורה, הוא הולך להיות הרבה שנים איתנו.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
תגובה אחת
פאולו מקסים,אני ממליצה לכל מי שאוהב פופ וגם סגנון ממבו-סווינג לנסות את –
http://www.youtube.com/watch?v=LEVH9Fq0VWU&playnext_from=TL&videos=UjkjQZzeGvA
הוא פשוט מדהים.הקול שלו משתנה וכן הסיגנונות שהוא שר בהם.לרגע הוא נשמע כמו ארלי בלפונטה, לרגע שיר רגאיי ובשיר אחר פופ רך ונעים
אני כבר התאהבתי….