תום יורק, סולן רדיוהד, אינו נלהב לקרוא לאלבום הזה "אלבום סולו", ובכל זאת זה אלבום סולו, שהופק באמצעות הרכב נגנים, ביטים אלקטרוניים, וטון מנוכר אופייני, שמזכיר את Kid A של להקתו מ-2000 וגם את 'Amnesiac'. העיבודים מאפשרים לזמר להביע את רחשיו הפנימיים ואת סיפוריו. נכנסים ל"מוד" שלו, דכאוני עד מתבכיין, וכדאי להיסגר באוזניות לבל תופרע התייחדותכם. יורק וגע בעניינים פוליטיים כמו בשיר Harrowdown Hill המתייחס למותו של מפקח הנשק מטעם משרד ההגנה הבריטי דיויד קלי ששירת בעיראק ואחרי עדות בועדה בפרלמנט על הימצאות נשק להשמדה המונית – נמצא מת באורח מסתורי.
לא אלבום להמונים. יורק מייצר קו מלו-מלנכולי מאוד אישי, וזוהי מוסיקה שפונה בעיקר למעריצים האקסקלוסיביים של רדיוהד, הגם שהחומרים אינם תואמי רדיוהד. יורק כבר נדמה לי, מחויב לתדמית הסובל, ומבחינה זו אין שחקן טוב ממנו לעשות את הרוק האלטרנטיבי הזה. "אלטרנטיבי" עדיין אינו אומר שהכול מעולה. יש שירים שהייתי מעדיף אותם אקוסטיים ולא בהפקה אלקטרונית שקצת משטחת את המוסיקה. האוברטורה ל- The Clock אפקטיבית, וכאן השימוש בביטים אלקטרונים שבורים עובד. אבל לא תמיד זה כך. לקראת סוף האלבום, קולו האמוציונאלי מתבכיין משהו התחיל טיפה לשעמם. אבל בסך הכול זו עבודה תום יורקית מיוחדת, בהחלט אלטרנטיבית.
