קונטינו

אבישי כהן טריו

Raz-Daz, Mci
5/5

זה סוג האלבומים שמעכלים בקלות יתרה בהאזנה ראשונה. בהאזנה השניה והשלישית – מתפתחת אהבה. מה המפתח שלו? בפשטות יפה, במוסיקה סינמטית רוויית אווירה שנוצרת באינטרקציה נהדרת בין מלודיה, קצב ואלתור + עיטורים מזרחיים אקזוטיים. בנגינת בס שלו יש הרבה מעבר לטכניקה. זהו בס בשרני שרוצה לספר סיפור, שזור היטב בנגינה הבהירה, המאוד מלודית של סם ברש.
בגרסה שלו ל"שחקי שחקי" ("אני מאמין") לשאול טשרניחובסקי, בעיבוד, בנגינת הבס, כהן יצא מטריטוריית הג'אז ומתקרב לשירה.

זה דיסק של קצבים, מעברים וניואנסים מפתיעים, של מוסיקה קלאסית פוגשת ג'אז ומתקשטת בעיטורים ים תיכוניים (עמוס הופמן מנגן בעוד) לכהן – הבס משמש כמו מיתרי קול, מלודי והבעתי. סם ברש בפסנתר מזכיר משהו בין את בראד מלדאו וקית' ג'ארט. בקטע Elli. המוטיבציה של כהן לעשות מוסיקה מלודית מגיע לשיא ב- Calm שנשמע כנעימת נושא לסרט. גם Arava הוא ג'אז מאוד סינמטי בחיבור שבין מנגינה וקצב ממש כמו העיבוד העשיר שמדיף ניחוחות ים-תיכוניים ב-Emotional Storm.

כהן, ברש, ג'וליאנה (תופים) התגבשו להרכב יצירתי, מנגנים מתוך השראה גדולה, מחובקים במגע של קסם. וגם מי שיטען שהמוסיקה הזו היא טיפה מיינסטרימית, ושכהן עושה שימוש במלודיות יתר לצורך אלתור, יקבל על הסיום את התשובה בקטע ללא פסנתר – Continuo, פיוז'ן שזור בצליל עוד, כשנגן הבס מוסיף גיטרה חשמלית. מגרש אחר. והשמים אצלו הם הגבול.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן