זה המשך ל-Speakerboxxx/The Love Below, פסקול בהשתתפותם של האנדרה-3000 והביג Boi, 25 קטעים שזה משימה לא פשוטה לאוזן שאינה מורגלת בהיפ הופ ובראפ – אפילו משובחים – וגם אינה פריקית של MTV, ואאוטקאסט מתמחים בחיבורים לסגנונות, בראיונות תאטרלייים. בשיתוף זמרים (מייסי גריי בקטע – "זה לא הגיוני לחלוטין", ליל וויין וסנופ דוג ב"גירושי הוליווד") באמנות-משקפת-חיים. נו, טוב, קחו משקה צונן ותקשיבו למרקחה הההיפ הופית ג'אזית, ראפית שרקחו שני העילויים. יש פה גם בלוז, סגנון הוודוויל הישן, ויש גם כל מיני ניסיונות של אפקטים כמו בקטע המסיים המבאס – Bad Note. מבחינת המבחר, לכל אוהב אאוטקאסט יש כאן 24 קטעים אחרים לבחירה, ואין כמו הצמד הזה להרחיב בגדול את גבולות ההיפ הופ. מי שבכול זאת יעדיף פיור היפ הופ ילך על "בוריס בראון" (7) אבל בסך הכול יש כאן מטעמים שנובעים מהחופש שהם לקחו על עצמם לעשות מוסיקה חופשית. אישית, הייתי מסתפק בחמישה-שישה קטעים. אבל זה אישית, כי ראפ אמריקני מתקשה לדבר אלי בדרך כלל, ואוטקאסט אינם יוצאים מהכלל מבחינתי.
.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
תגובה אחת
אני לא יודע מה מנסים לעשות האנשים האלה…הם מפילים לעצמם את הקריירה, איזה מוסיקה טובה עשיתם מ2000 עד 2004 , מה זה כל הבלוז-ראפ-חרא שאתם עושים פתאום…בקיצור בתור אחד ששמע פעם את אאוטקאסט ואהבתי במיוחד את הקול של אנדרה, אין סגנון ברור בדיסק החדש להם ואין להיטים.