הרכות בטונים הקטיפתיים, הנימה המלנכולית בתוגת זמרתה כובשים, במיוחד מנגינות כ"עוד יהיו לנו שעות יפות", "כל פעם", "הו רב חובל", "עכשיו אני נלחמת". טרבלסי שרה בד"כ בטונים עצובים-מרוגשים ובעיבודים ה"מתחשבים" של אלון אולארצ’יק שמשרים טיפה חדגוניות על הדיסק. ההבעה מתבכיינת אינה בלוף. מיטל אמיתית, וברגשנות הגואה ב"הרחקנו מדי" היא אינה מזייפת, אבל כששומעים גיטרה חשמלית ב"יוביל אותך הזמן" של חיה סמיר וב"מה כבר עשינו" שמנגן אילן וירצברג מבינים שטרבלסי יכולה גם אחרת. וכשהיא שרה "אבוי ליבי ליבי ליבי/ הו כתם-דם שותת/ באשר רב חובל שלי/ צונח קר ומת" ומטפסת במעלות האוקטבות, עובר צמרור לכול אורך הגוף, שיר שמחזיר לאותו לילה טראומטי בנובמבר 1995. (השיר הוקלט ב"כבר שנה", תוכנית של הערוץ הראשון, לרגל שנה להירצחו של יצחק רבין). המילים מאת וולט ויטמן, התרגום והלחן – נעמי שמר. כאן טרבלסי מרגשת באמת. אחד הביצועים היפים ששמעתי בזמר העברי. איפה טרבלסי. מה קורה איתה?
תגובה אחת
צפיתי במופע ניפלא משירי מרסדס סוסה של הזמרת ליאורה ולהקתה היה מצוין מה הטעם במופע נוסף כזה מה אין רעיונות חדשים