אהבתי את הכותרת הזו שהופיעה בעיתון – "ג'קו אמר לא לפסטיגל", ואני אומר כל הכבוד לג'קו אייזנברג, זוכה "כוכב נולד 4", שהיה לך האומץ להגיד לא למוסד-מופע הותיק של שירי ילדים, שעד היום עלו על העגלה הדוהרת שלו כל הדרך אל חופשת החנוכה והבנק  – כמעט כול ההכוכבים המצליחים הותיקים והנולדים, כולל יוצאי "כוכב נולד" הקודמים – טייב, סקעת, מויאל וסעדו.
הנימוק של ג'קו היה פשוט. "זה לא מתאים לי". לרבים זה ישמע מפתיע ואמיץ. הרי לא המוטיבציה האומנותית היא שמדרבנת את כוכבי הזמר והבידור להגיע לפסטיגל. אני בטוח שאחדים ינסו להגיד: מה פתאום? כסף?! אנחנו עובדים בשביל האמנות. אוקיי. השקר הזה מתקבל על הדעת. ומה הם יגידו? אנחנו הצטרפנו לפסטיגל בשביל עשרות אלפי בוכטות שאנחנו מקבלים?
"זה לא מתאים לי", אמר ג'קו, וכמה-זה-פשוט. ילדים, אמר לעצמו, ג'קו, זה לא התחום שלי. אני לא מוכן להתייפייף גם בשביל עשרת אלפים דולר או כמה שמפיק הפסטיגל היה מוכן לשפוך עלי.
וזה ממש ככה: הכסף מעוור, חשבון הבנק מפעיל את יצר הקיום והישרדות. אבל כאן, אצל ג'קו, מדובר לראשונה על כוכב צעיר היוצא בהכרזה הקשורה לאישיותו האומנותית. זה נשמע מפתיע? לפחות בעיתון כיסו את השער האחורי עם ה"יציאה" הזו שלו. אין לי שומדבר נגד הפסטיגל. כבודו מונח במקומו, אבל לעומת זאת יש לי משהו נגד הסטנדרט הזה שכול כוכב נולד רץ לפסטיגל כדי לעשות את המכה רק משום שככה זה מקובל. יש גם מה שנקרא "כבוד אומנותי", ולא חייבים לרמוס אותו בכל מחיר.

ג'קו, שיחקת אותה.