"מה שהשמים נותנים", ההופעה

נורית גלרון

מועדון זאפה ת"א
4/5

אין בערב החדש של גלרון כמעט דבר שאפשר להגיד: דבר כזה עוד לא שמענו ממנה. אבל כמי ששומע נורית גלרון כמעט 3 עשורים, אני יכול להגיד – כזמרת היא נמצאת עכשיו בתקופה טובה, אולי הטובה ביותר בקריירה שלה – צירוף של בטחון, אנרגיה מוספת, קלילות יפה, עיבודי רוק ממריצים וגם אמירה במקומה.
היא מגיעה עם תמהיל מאוזן של 22 שירים (כולל הדרנים) מכל התקופות, מנסה פה ושם פרשנויות קצת אחרות לשירים אחדים. למשל: ביצוע יחיד במינו ל"נגיעה אחת רכה" של מוהר את רכטר.

היא דרמטית, קברטית, משחקת אותה יותר שובבנית וקלילה, פחות נוגה מאשר בעבר. ואיזה רפרטואר יפה היא הצליחה לחבר מהדיסק החדש ומהקלאסיקות שלה. מ"בכל פעם שאני מנגן" ועד "זה הגשם", מ"ספינותיה" (ראה דגימת סאנד למטה) ועד "אחרינו המבול". מ"ילדות נשכחת" ועד "אני אשתגע".
בכלל, גלרון שרה מנקודת הזמן הזו: "ספינותיה הן כמו רוח של פרחים לעור פניה של אשה", היא שרה על חלום שחרור במחוזות רחוקים, על ספינות הדמיון שלקחו אותה אל ארצות בסוף העולם. בשיר הזה, דווקא אהבתי יותר את העיבוד הקלטי משהו בדיסק אבל גם ככה – זה אחד המוצלחים שלה. יצחק קלפטר הלחין את "הציפור" לפי נתן זך. שיר שמדבר על ההרגל בחיים, על לחיות גם בלי אהבה סוערת, לחיות עם מה שהשמיים נותנים.
גלרון לא פעם ראשונה שרה על משהו שנעצר בחיים, בחיי האהבה. "פגישה מקרית בעיר זרה". (שבא סלהוב-אילן וירצברג) ממשיך במסלול הזה טעון במתח נאראטיבי, אוריינטציה החסר (באהבה) ועל הניסיון למלא אותו.
שילה פרבר כתבה לה את "אתה משתחרר". האקורדים והקצב מזכירים שירים אחרים. זהו דווקא הפן האופטימי בערב. לא הכול נגמר, אפשר לפתוח דף חדש. אפשר להשתחרר, לנצל את הזמן החדש. זווית ראיה אחרת של פרידה. שיר קצבי, פשוט, מתנגן.
רונה קינן הלחינה את "את יותר מדי" של יונה וולך. שיר על זהירות שיש לנקוט. על חוסר היכולת ללכת עד הסוף. הלחן יפהפה, כזה ואלסי, וגם גלרון מצליחה לתרגם את תחושות המשוררת.
בסיום מגיע צרור להיטים על בטוח, "אתה פה חסר לי" וגם "סימפטיה" ו"אני אשתגע" הנצחיים, שמסתבר אפשר עוד לתדלק מחדש בעזרת ההרכב שלצידה (שילוב יפה של גיטרה אקוסטית בהרכב רוקיסטי) ולצאת לאוטוסטראדה לביצועי ענק. מבחינת העיבודים – אולי חסר צבע פה ושם. כזמרת הנוגעת לפעמים באלתור, הייתי רוצה למשל, צליל סקסופון במופע שלה. זה לפעמים חסר, למרות שההרכב הזה נותן את המיטב.
אבל מה שחשוב הוא שנורית הגיעה אל שלב של בשלות יפה, משודרגת ע"י שירי הדיסק האחרון. הטיפול במילה, האמינות בהבעת רגש, הפרשנות. זוהי נורית גלרון עכשיו.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות