"שוב אני מיטיב לראות/ בחיק עצמי הרחק מהבריות". אז מה הוא "מיטיב לראות" שלום מור שר בשפתו המליצית והמתפייטת על שקיעות וקרני שמש נשברות ורוח על המים. מה אגיד: טקסט סתמי על נופים ותחושות, סתמי – כי למור אין משהו מעבר לזה לומר, ועם זאת פה ושם "התפלק" לו חרוז שיש בו ניצוץ מנצנץ של כישרון – "לפעמים גם אני כמו פרח מרכין ראשי מול הסערה". אם מישהו לא כתב את זה לפני, אז זה יפה. חוץ מזה, הבחור מרוגש מאוד, הלחן של השיר מקבל ציון עובר, העיבוד ציון קצת יותר גבוה. שיקח את הכשרון שלו, ושיתלחיל לכתוב פשוט יותר, אותנטי יותר ואז יקרו איתו דברים.
