"תני לשתיקה לבעור"

ירונה כספי

אן.אם.סי
4/5

"כמה אנו מרעישים כדי לא להרגיש מהו רעש אמיתי" (מתוך "מילים מיותרות")
בהופעת הבכורה שלה במועדון "בארבי", הדיסטורשנים של הגיטרות עשו אולי "רעש אמיתי", אבל כיסו את הטקסטים, ואצל ירונה כספי, המילים הן "הרעש האמיתי". 

היא מנסה לתהות מהו "הרעש האמיתי" המתחולל בתוכה, בעיקר מול "אנשים חדשים" בחייה.
השירים כתובים מדויק, איכות של שירה צרופה, ולא יהיה מוגזם להגיד עליה "משוררת רוק" . הצליחה לתרגם מורכבות הטקסטים למוסיקה של מצבי רוח, מדרמטיות קצבית לאיפוק מינורי, מסערת רגשות לאירוניה שקטה. גם בעיבודים אנחנו קשובים ל"רעשים האמיתיים" שרוחשים בתוכה.
כספי בונה את השירים כמונולוגים, תיאטרון נטו, היא השחקנית הראשית בשירים שלה. שולטת בכול מרכיבי היצירה, מנסה להגיע לביטוי-התרחשות פנימיים הכי קרובים לאמת שלה גם בטונים, גם בעיבודים.
כספי מתחקרת תחושותיה-תשוקותיה – מצבים של חוסר בהירות והיסוסים ביחסים, השלמה עם המציאות של אהבה שלא התגשמה, כשהיא שרה "אין בי כעס על הנוף" בטון כאילו נטול רגשות.
ופתאום – במעבר חד למנגינה קצבית כמעט חפלאית ב"אנשים מוזרים", היא שרה על אנשים שלא מצאו את עצמם, זרים לעצמם, מפחדים מאחרים שנראים כמותם, ובתוך העולם הזה, היא מבקשת להתמקד באיש אחד. ובשיר אחר "מראה מראה" היא פאם פאטאל שכזו במונולוג על מהות האושר, בעיבוד יפהפה לגיטרות ופסנתר.
כסינגר-סונגרייטריות, ירונה כספי הצליחה במה שכול זמרת יוצרת מייחלת לעצמה – להעביר את המורכבות הרגשית שלה. בדיסק זה עובר. במופע – פחות.
בשורה תחתונה: אחת הזמרות-יוצרות היותר מיוחדות ששמעתי במוסיקה המקומית בשנים האחרונות.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות