5:55

שרלוט גינסבורג

הד-ארצי אטלנטיק
4/5

"והשירים האלה שאני שרה/ האם הם אומרים משהו/ לאנשים שאני שרה להם/ אנשים כמוך" (מתוך "השירים שאנחנו שרים")

אני שומע קול סקסי מלוחשש, ונזכר באמא שלה ג'ין בירקין שמאז Je T'aime Moi Non Plus בדואט עם האבא שלה סרג' גינסבורג, לא מפסיקים לקשר בין השיר והקול שלה ללהיט ההתחרמנות ההוא, ובכלל לא נותנים את הדעת ששרלוט היא קודם כל שחקנית מעולה בקולנוע הצרפתי (היא זכתה בגיל 15 בפרס הסזאר הצרפתי המקביל לאוסקר). אז יכול להיות שזו באמת שאלה של DNA, אבל הרבה מאוד מים זרמו מאז בסיין שבפריז, ומי שמישהו בכל זאת מתעקש על עניין הגנים – אז יכול להיות שהוא פשוט יעשה עוול לשרלוט.

זה כבר האלבום השני שלה. והפעם הצטופפו באולפנה שורה של ענקים. ג'רוויס קוקר (לשעבר PULP) וניל האנון שכתבו טקסטים, הצמד הצרפתי "אייר" (AIR) שעל המוסיקה, המפיק האנגלי ניג'ל גורדיש שהפיק את AIR ואת "רדיוהד". לא יודע מה קסם לכולם בשרלוט, אבל בטוח שהם באו להוציא תעודת הצטיינות מהפרוייקט, והרוויחו אותה ביושר. חיברו מלנכוליה לאלקטרוניקה. כימיה רבותי, זה שם המשחק. הם ידעו עם מי יש להם עסק. אנגלית במבטא צרפתי. קצת צרפתית. באנגלית היא נשמעת קצת ליאונרד כהן נשית (ראה דגימה למטה). בטח שהיא לא "זמרת" עם החצי-דיבור, חצי שירה הזה, אבל כמה שזה נשמע נכון פריך, טרי, מפתיע מול המון זמרות פופ מתוקות ואובר אמוציונאליות. 

זה שקולה כזה צרוד-חושני זה לא הצגה. זו מיומנות. והחושניות הזו בעצמה היא חלק מהסיפור שלה. מישהו גרם לי לחייך כשכתב שהיא מ"מתחת לסדינים". הטקסטים לא מתוחכמים. הם יפים בפשטותם. ששרלוט לוקחת לימי הסתיו והחורף, וכל שיר מספר סיפור.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אלבום מעולה, וכל מילה נוספת מיותרת. ממליץ בחום למי שמעוניין במוסיקה שקטה חודרת קרביים ולב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן