אני מסכים במאה אחוז להגדרת דפי המידע של הדיסק "מסע אלקטרוני כוחני ואנרגתי בסטנדרטים עולמיים של סאונד".
אני גם מסכים שהנרי את ניקה עוררו את רחבות הריקודים עם "עירום ברוח" (Naked In The Wind) ועם "ראי אותי עכשיו" (See Me Now).

אבל כוחניות, אנרגיה וסאונד עדיין אינם ערובה ליצירות איכות. ה"דרמה" שמייצרים הנרי את ניקה היא דרמה מלאכותית לצורך הדאנס פלור. השיר השלישי, Ego's Been Destroyed הוא טראנס היסטרי, לפחות מבחינת השירה. אז למרות המלודרמה, כביכול, זה נשמע קר ונטול רגש. הצגה. והייתי מוסיף ואומר שאחרי שהבנת את הפרינציפ של ההצגה הזו – זה הופך לדאנס היסטרי משעמם בדרך כלל, שמתבסס על ביטים אחידים ואלקטרוניקה שבלונית. הגרסה ל"בגידה" של ריטה היא שיטוח קצבי של גרסת המקור, אחד משני השירים בדיסק המושרים בעברית.
Anybody But Me, מס 6 בדיסק בנוי יותר מענין כבלדה אובר רגשנית איטית לעמעום האורות. הקול הגבוה של ניקה הזכיר לי את דמיס רוסוס היווני (לשעבר מ"אפרודיטה צ'יילדס"),  כוכב ענק בזמנו בעל קול גבוה מהסוג הזה.
דאנס עשוי טוב – The Things I'm saying , אבל גם זה נע על פס יצור טראנס ראוותני ליצור דרמות עקרות. טיפה מיוחד יותר, פחות קונפקציה – Airport, אבל גם כאן אין הפתעות גדולות. הנרי שבוי באלבום בקונספציית סאונד מהוקצעת, הוא בעל מקצוע ממדרגה ראשונה לייצור דרמות פופ אלקטרוניות עתיר אפקטים, אבל פרט לשלושה ארבעה קטעים מעט יותר מקוריים, הוא עסוק יותר ביצור פופ מאשר ביצירת פופ.