הארכיון של הערוץ הראשון כרגיל מנצח, וכשמדובר בלהקות הצבאיות לדורותיהן – טריו הדי.וו.די הזה הוא אולטימטיבי ולא מפני שנעשתה כאן עבודת עריכה מיוחדת. להיפך: העריכה מיושנת, סתמית וחסרת השראה.
אבל מה לעשות: החומרים המצולמים, רובם בשחור-לבן – הם עצמם המנצחים, למרות שרובם נראים ומבויימים כמו סרטוני סוכנות הכי ארכאיים, הכי שבלוניים.
לא פשוט לשבת כחמש שעות ולראות סרטי ארכיון ישנים אפילו שרובם מוסיקליים. יש הרבה רגעים נדירים, מיוחדים, מצחיקים, יש גם קטעים שהערוץ הראשון כבר שחק לעייפה, כמה טוב שהשלט בא לעזרתך. אני מדבר על הדיסק השני והשלישי שבו הדביקו שירים זה לזה, ללא שום בימוי, ללא תוספות בין השירים, ללא ציון תאריכים – מה שכן קיים בדיסק א' – ראיונות שנעשו בתקופה האחרונה עם חלק מהנפשות הפועלות שמביאים משהו מהסיפורים של הימים ההם.
והנפשות הפועלות בשלושת הדיסקים – הם תולדות הבידור הישראלי פלוס-מינוס, בעיקר פלוס. מי לאינו מופיע כאן. כולם כולם. מיוסי בנאי, יעקב בודו , הגששים, קובי אושרת, מולי שפירא, דני ליטאי, יאיר רוזנבלום, טוביה צפיר, גבי ברלין, רבקה זוהר, ניצה שאול, יהורם טהר-לב, אביבה אבידן, אבי טולדנו, תיקי דיין, יזהר כהן, יוני נמרי, רותי נבון, נתן דטנר, אלי יצפאן. רשימה חלקית מאוד.
מה הקשר בין הלהקות הצבאיות ובין הצבא האדום הסיני? מפקד הצ'יזבטרון דאז, חיים חפר בראיון עכשווי מספק את התשובה – וגם עונה על השאלה איך נולדו הלהקות הצבאיות. תחנה ראשונה – 1948-50.
העורכים השתמשו בכול חומר קיים. בדיסק הראשון ניסו עריכה בסדר כרונולוגי תוך שימוש בקטעי ארכיון של הופעות משנות השבעים-שמונים, כולל כאלו המשחזרות את הלהקות של השישים, קטעים מ"חיים שכאלה", תוכניות עם אהוד מנור. את "הורה היאחזות" מקבלים בביצוע של "כוורת" מ-1973. את "האמיני יום יבוא" ששייך לתקופת החישתרון מ-1948, מקבלים בביצוע יפה ירקוני וחבורת רננים בהקלטה מ-1977.

להקת הנח"ל ולהקת הנח"ל ועוד פעם להקת הנח"ל עם הרבה חיים טופול, שאיכשהו השתרבב כמעט לכול תוכנית שעשתה הטלוויזיה הישראלית על הלהקות הצבאיות, אבל גם עם לא מעט יוסי בנאי, גבי עמרני וגם אריק איינשטין במכנסיים קצרים שמספר בראיון על רגע בבחינות ללהקה הצבאית שקבע את גורל חייו. יהורם גאון מפקד הלהקה ממחזור 58-59' מספר איך שהוא ריתק את עליזה רוזן.
לא רק להקת הנח"ל. גם להקות פיקוד מרכז, צפון, חיל הים, שיריון, דרום, חינוך ואוויר מיוצגות כאן. המדהים ביותר מבחינתי זה לעסוק בזיהוי הפרצופים, גם כאלה שפעם היו אנונימיים והיום הם כוכבים, ואני לא מדבר רק על גידי גוב, ירדנה ארזי, אפרים שמיר ודני סנדרסון בלהקת הנח"ל אלא על דיויד ברוזה (בזקן) ודפנה ארמוני בלהקת חיל האוויר, יגאל בשן בלהקת פיקוד צפון המפזזת ("מתוק מתוק") מזי כהן ודוד ד'אור בלהקות פיקוד מרכז.
מה להגיד: די מייגעת הסאגה הזו של סרטוני הלהקות הצבאיות, אבל איזו עוצמה בתיעוד הזה. מוסיקה? מיטב הזמר הישראלי, הרבה מה שנקרא "נכסי צאן", גם רוח ההווי של הלהקות שמנשבת במשב הנוסטלגי, ומצד שני, מוסיקה מגוייסת שרובה לא הגיעה לעידן החדש של הרוק, העמדות ובימוי מהדרגות הכי נמוכות. אנחנו כמעט שכחונו שפעם מה-זה ירדנו על הלהקות הצבאיות.

שיר הרעות – להקת הנחל