"טריו טוקאן" – מוסיקה אינסטרומנטלית מברזיל. חגי רחביה – גיטרה, אמיר מילשטיין – חליל צד, זוקה פרפיגנאן – כלי הקשה, שירה, קוואקינו. ב"תמונע" ת"א.
נכון שאנחנו לא המצאנו שומדבר, נכון שאין לנו סגנון מוסיקלי, אבל יהיה גם נכון לומר שאנחנו מתלהבים לספוג מאחרים, לחקות סגנונות, להטמיע השפעות. ויוצאים לפעמים דברים טובים.
תאטרון תמונע אמצע השבוע. שולחנות "שמורים", והקהל זורם אט אט פנימה. מלצרית אחת ויחידה רצה משולחן לשולחן בכמעט פניקה. צריך לקום ולשאול: "נו, ומה עם ההזמנה שלנו?"
טוקאן (ע"ש ציפור דרום-אמריקנית בעלת מקור צבעוני) ניסו להגדיר מחדש מוסיקה ברזילאית. באיזשהו מקום התרגלנו שמוסיקה ברזילאית היא ז'ובים, ג'ורג' בן, קאייטנו ולוסו, ג'ילבטו ג'יל. פתאום מתברר שיש ים של מלחינים שהרוב לא מכירים.
טוקאן מנגנים כאילו "איזי ליסנינג" של מוסיקה ברזילאית על מקצביה וגווניה, אבל התוצאה רחוקה מלהיות הקל-הבלתי-נסבל. החליל של אמיר מילשטיין, הפרקשנס של זוקה פרפיגנאן והגיטרה האקוסטית של חגי רחביה נשזרים למירקם קצבי-הרמוני עשיר בצבעים, קצבים. דינמי חי ותוסס.
זוקה הוא הצלע הברזילאית. יליד ברזיל. עולה ישן-חדש. ניגן בהרכבים בברזיל,
בקאפו ורדה. כתב קטע נהדר על (אלא מה) כדורגל. פרקשוניסט יוצר, שהמוסיקה הזו זורמת בנימיו. חגי למד אצל טובי הגיטריסטים בברזיל. אצל אמיר האהבה עברה בגנים, מאביו שמוצאו מברזיל.
מרגע שהם מתחילים לנגן, נפרשת קשת יפהפיה של צבעי המוסיקה הברזילאית, מהאתני ועד הג'אז. ההבדל בין סמבה לתיירים ובין המוסיקה ששמעתי נעוץ בעיבוד. עיבוד טוב הוא יצירה בפני עצמה. מוסיקת עם מצפון ברזיל (בהיה), צ'ורו, שזה חיבור בין
הסמבה (אפריקאי) לפולקות ומזורקות (אירופאי), אינטרקציה בין ג'אז לברזיל.
קיבלתי חלילן שמאלתר באוריינטציה מלודית מפתיעה, גיטריסט ששולט כמעט בכל ניואנס ברזילאי, פורט טקסטורות עשירות, בקי בפרטים הקטנים של הפריטה, ופרקשוניסט שמפעיל כל כלי (כולל קולו) וצעצועים במינון הנכון.
טוקאן שינו עיבודים של יצירות, לקחו את הבסיס ויצרו בו כבשלהם, ובכל זאת נשארו על אדמת ברזיל. היפה הוא באינטרקציות בין הכלים, בשזירה של כלי לכלי, ועם זאת, הבהירות שבה נשמע כל כלי בפני עצמו. הלחוד והביחד.
