תיאור טראומה שהתרחשה במציאות לא תמיד מוביל לאמנות אותנטית. אלון דנין, מ"נומאיי קונספט" פרוייקט מוסיקלי ששמעתי ממנו דברים מיוחדים בעבר, ניסה להתמודד עם טראומה של מוות בתוך המשפחה ולא הצליח להוציא יצירת מופת, בלשון המעטה. אני יכול להבין את הרגשות שחלפו בליבו לנוכח האובדן (אבי אשתו) אבל הטקסט יצא לו די מרוח, שדוף וקלישאתי – "אל תאמרי נואש, הבוקר יביא לך אור חדש, חבקי אותי והנה נפשי בתוך נפשך". בטוח שזה בא מרגש טהור, אבל יש הבדל בין רגש למילים המביעות רגש. כאן דנין כשל. משהו טוב יותר מתרחש באגף המוסיקה, שירתה של אלה תדמור לא רעה, העיבוד שעושה שימוש בחלילית טנור, גם מנגינה שמצליחה להציל קצת את המצב, אבל הסך הכול, איך אומרים – ונעבור לשיר הבא.