יצחק מאיר כתב  את תחושותיו לגבי חטופי צה"ל – על הלילות הארוכים שלהםן במרתפי החושך הנעולים מעבר לגבול בהם הם חולמים ביער אגדי ולו על פרח קט לשלוח אותו אל המוני אנשים שלא חדלו להתפלל עבורם, כאשר ביער אין מספיק פרחים לכולם.
שלמה גרוניך שקיבל ממאיר את הטקסט – תירגם את התרגשות והריגושים מוסיקליים. התוצאה – שיר אווירה, שיר געגועים, שיר תפילה, בקצב מיד טמפו. גרוניך יודע להיות אמוציונאלי עד הסוף בלי לגלוש למלודרמות מתבכיינות, וזה שיר אמוציונאלי שמתפתח לשיאי החמלה בלחן שעשוי מאותם חומרים משמרים שיעשו אותו שיר לימי הנצחה עצובים. וגרוניך? זועק "פתח לו שער" כמתפלל שמאמין באמונה שלמה בתפילתו. העיבוד יפה, עושה שימוש נכון באלקטרוניקה. מאיר את גרוניך מעבירים את עומק ההתרגשות מסיטואציה הנ"ל.