חותך בחתך זהב

ערן צור

אן.אם.סי
4/5

גבר אחד משוחח עם אישה גבוהה, צעירה ודקה. פתאום הוא מחטיף לה סטירה. בסיפור הזה יש בלגנים, והמשורר-מספר רושם את רשמיו. "הוא ירסק לה את הראש בלי בעיה", קודח דמיונו. השיר לא רק בא לספר את הסיפור אלא  לוקח אל תהליך הכתיבה. אירוניה הדרמטית בקצב פאנקי חזק ומסעיר. זה צד אחד של ערן צור בדיסק הזה.

ברוך בואכם לאלבום החדש של ערן צור. מורכב הוא, מקורי, מעניין ומיוחד, האירוניה המיוחדת לו, ההבעה הדרמטית, המוסיקה הלא הומוגנית בשיתוף עם יובל מסנר. שירים על כתיבה, על יצריות, שירים פוליטיים. סיפורים.
עוד סיפור? "הג'ינס הנמוכים".  סיפור על קנאה יצרית-חרמנית של בחור בבת זוגו הכוללת גם אקט מיני, וצור מאוהב בתיאורים האלה, כידוע. אבל נאראטיב רוק אירוני כזה יכול לעשות רק ערן צור. צור בונה סיפורים כיד הדמיון ולוקח אותם למקומות שלו, שהם טיפה ביזאריים, טיפה הזויים, מעוטרים במוסיקה שאין בה קו ברור. פעם יותר קצבית פאנקית, פעם יותר מלודית הרמונית. אבל זה ערן צור, ומוסיקלית, כשאומרים ערן צור, אומרים גם יובל מסנר קחו את המוסיקה של "צולף", שיר שנסוני כזה ("צרפתי"), על מה שמוביל ילד שיש לו "כעס בבטן" שאמא ואבא שלו מתעלמים ממנו כי הם "עסוקים באח הקטן" – לצלוף בציפור, להציק לילדה. ילד שלא מבין את עצמו וסביבתו. ופתאום באה לו אהבה! המוסיקה של מסנר – לחן ועיבוד – משרתת את הנאראטיב.
מסנר שותף גם ללחן של "כן לציפור", הנפתח בהרמוניה קולית נשית מפתיעה, מאוד מלודית ומרככת (הזכיר לי מתכוני פופ מהסיקסטיז), סיפור על ציפור שהציעה לו עסקה "לקנות" ממנה שיר על סבל היקום בתמורה לפרסומו, אלא שאחרי ביצוע העסקה התברר שהשיר הוא עליו ועל קרוביו. הטקסט נשמע התחכמות יומרנית לא מתוחכמת.
"והחיים", מוסיקת רוק מבחינת העיבוד, לפי מילים של יהושוע סובול, מתאר סיטואציה – רגע לפני שהרך הנולד יוצא לאוויר. הוא תמה האם כדאי בכלל לעזוב את הרחם החם. שאלות החיים המהותיות שהרך מעלה הן לטווח הקצר וגם הארוך. הן מתומצתות במה שנשמע פשטני – האם החיים יהיו טובים או רעים אליו. האם יאהבוהו או ישנאוהו. ערן צור כתב מנגינה שמשמיעה ראשונה אינה מזדווגת בצורה המוצלחת ביותר עם הטקסט. אבל נדמה לי שהבעיה היא לא בלחן הלא-מפנק-אוזן, אלא בטון הדרמטי שגדול קצת על הטקסט. העיבוד המעניין לא ממש משפר המצב.
טוב, צור לא עושה חשבון למצעד הפזמונים. הוא מתפלסף בדרכו, הוא לא חוסך מהמאזין להיאבק בטקסט פואטי כמו "למראשות המיטה" או "טיפות אבק לבנות" וגם "בערוב ימי פוריותה" – "בערוב ימי פוריותה/ קנקן ריק מלא כמיהה" צור מנסה להלחין/לשיר שירה.  מוסיקלית, החלוקה בינו ובין יובל מסנר אינה מסמנת קו, לא בסגנון, לא בעיבוד.
מה אהבתי במיוחד? "על קו העימות" סוג אחר של טקסט (מילים של ענבל פרלמוטר ז"ל), מחאה? נקרא לזה, שיר של זעם. מבחינת המוסיקה – דווקא ידידותי ומרוכך יותר למאזין. המסר: לא פשוט לעשות שלום כשיש לך עם כזה – "בור ועם הארץ פוגש את פוץ ועם הספר/ ולא ידעו לשוחח על טעם וריח". ממשיכים להילחם כי אדמה זה חשוב. האירוניה כאן מצמררת. הלחן וההרמוניה מחדדים את הציניות שבשיר. העיבוד לגיטרות בצד התיזמור לכלי מיתר – משפר ומשדרג.
עוד אחד שאני לוקח לאי בודד – "ירושלים אהובתי" למילים של נעים עריידי. (האזינו לדגימת סאונד למטה) היה הייתה ילדה יפהפיה ולה קראו ירושלים, ולכשגדלה כולם ניסו לחתוך אותה לשניים, אלא שעל שני דברים לא ויתרה – על התפילה ועל השמיים. מוסיקלית, יצא לצור שיר שיש בו כול מה שצריך להעביר מסר. הפסנתר, הגיטרות וגם כלי המיתר שרים איתו את השיר היפה הזה, והנה מתברר שלא צריכים ללכת רחוק. הפשוט מנצח. ולצור יש גם את הפשוט הזה. נסכם: להקשיב פעם אחת, פעם שנייה. והייתי הולך על שלישית.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן