"לפי שעה"

חיים אוליאל

לבנטיני, הד-ארצי
0/5
אוליאל מחדש אסופת שירים, וביניהם חידושים לשירי להקת "שפתיים". על הפתיחה ,איש וכינור", שיר געגועים לילדות בעיירה החמה שדרות. תחילת מסע קטן ומחמם לב.
 אוליאל – פנים רבות לו. הוא נשמע פולק סינגר ישראלי אותנטי שממזג תרבויות בטבעיות יפה, שוזר נכון אלמנטים אתניים, שר בהבעה טעונה ואמיתית על "בית קפה קטן ואפור כשהיינו ילדים". מצד שני הוא משחזר להיט רוק עם זקן ארוך – "אני אצבע את השלכת בירוק" בגרסה משוחררת רסן ועתירת דציבלים רוקיסטיים שלוקחת אותו הרחק מ"שפתים" של שדרות אל לד זפלין, אנגליה של סוף השישים תחילת ה-70. זה יצא הבי מטאל על גבול הפרוע , מה שמעיד על דואליות של יוצר שרק רגל אחת שלו נמצאת על אדמת שדרות.
אבל הכי מתאים לו המזרחיות הלוקאלית. כאן הוא משדר עממיות, השזירה של מרוקאית ב"מאמא" לפי לחן של ג’קי אלקיים – זה בדיוק המקצב הראיי שאני אוהב, ומי אמר שחייבים להתמרח כששרים על אמא.
או שאתה זמר נשמה בנשמה או שאתה סתם זמר שאומרים עליך שאתה "זמר נשמה". אוליאל בקטע שהוא מטפס ב"מאמא" הוא זמר נשמה בנשמה.
 
החשמלית מתכווננת ל"סימני סערה" של שמעון אדף וקובי אוז. כאן אוליאל שר יותר חד, מספר אינפורמטיבית בלי להתרפק "הלילה נופל… אני לא רואה מה יביא לי הבוקר הבא", וזה רוק מטאל מקורי מתוצרת שדרות עם סולו חשמלית כמו שאהבנו בשבעים.
חאפלה מרוקאית? – יש. "להלה איזיד קתאר". גם "רייח" (עושה מה-זה-מצברוח טוב בעיבוד לאקורדיון), "אהלן וסהלן", "חביבי חביבי".  מה יעשה אשכנזי כמוני? באין תרגום – יעשה בכפיים. שמחה כזו אותנטית לא בקעה מזן ממערכת הסטריאו שלי. מעיף אותך.
ומהמרוקאית למיינסטרים רוק   – "תני לו ללכת", טקסט קצת קונפקציה, אבל המיתרים של אוליאל משדרגים גם את הבינוני. טווח טון שמזכיר לי את הסולן של "אוריה היפ".
רוק מרוקאי? – "ספיטר". עממי וחשמלי. מטעם מוכר מהרפרטואר של קובי אוז. טוב שיש הביצוע הזה, העשיר, מתובל במזרחיות, עשוי מערבי.
האקוסטית מלווה שיר שקט אחרי המולת החאפלה ב"אני אוהב אותך", מה שמחזיר לרוק מיינסטרים, וגם כאן הטקסט פשוט עד פשטני
והדואליות הזו בין הנאמנות לשורשים ובין הניסיון ליצור פופ רוק היא שמאפיינת את האוסף הזה. סוכריות: "עלש" של יהודה מסס ושלמה ארצי ללחנו של שמעון בוסקילה בביצוע ייחודי מלא כוונה שבלב.  "ילדים זה שמחה" – לפי יהושע סובול ושלמה בר – בקצב מהיר מהמקור, והפעם עם כול האירוניה והציניות והמחאה והעוצמה. אלהים הגדול לא יכול לסבול את חוסר הצדק שהוא אחראי לו. שורה תחתונה: מי שלא היה במסיבה של אוליאל, שיקח את הדיסק הזה. באחריות.      

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות