השיר נקרא "מאתיים חלומות" המילים של אורי גרבש, איתי זבולון, מיטל רחמיאן, תומר גלר. הלחן של אדם טל ואיתי זבולון. העיבוד והתכנותים של אדם טל.
לפני שאני עובר לשמוע את האלבום הארוך הזה (17 קטעים), השיר הזה לטעמי הוא מקטעי ההיפ הופ הטובים שנעשו במקומותינו. הטקסט זורק הכי נכון-פשוט-מהימן זרם מחשבות של בנדאדם מקומי שמדבר על עצמו. "תמיד אומרים לי שכדאי להרגע". ההמלצה לשלוט בעצמך, לא עובדת כי הבנאדם אובססיווי על ההצלחה וההגשמה, והוא לא יסמוך "על צינורות כמו אתגר קרת". הוא ילחם עד כלות הנשמה. ילך עד הסוף. היפ הופ עם עיטורי סול, עיבוד אפקטיבי, אבל בסך הכול לזה אני מתכוון בהיפ הופ עברי.
"השבט" (לפי דף הביוגרפיה, יש לו כבר ותק של 7 שנים) הזה עושה לי טוב. אחרי הכול בתוך עמי אני חי, וזה אחד החיבורים הפשוטים, הקולחים והמהוקצעים ששמעתי בין היפ הופ למוסיקה ים-תיכונית. הנה שיר מצוין על אחד שהייתה לו אהבה, אבל רחמנא ליצלן, היא עזבה אותו, עשתה לו רע, וכדי לשמח מחדש לבבו הוא הלך לדיסקוטק.. בואו לא נחפש כאן עומק. אדם טל ושבטו מחייכים כדי ליצור אינטרקציה בין טקסט קליל והפקה מוסיקלית קצבית, גם בעיבודים הקוליים, בחיבור למוסיקה ים תיכונית. נעשתה פה עבודה של בעלי מקצוע.
"השבט" מוסיקליים. גם במלודיות, גם בעיבודים היפים. – הפתיחה בנגינת גיטרה אקוסטית סטייל פלמנקו ב"נווה מדבר", שיר אהבה, יפהפיה.
בשירה קולקטיבית לא תמיד הכול משוייף, אבל מעידה פה ושם אינה קריטית. "השבט" הקפידו על גיוון בלחנים ובעיבודים – זוהי ההרמוניה הקולית היפה ב"דובדבן", הקצב הים-תיכוני במעטפת דאב ב"ברזלים", על מציאות חיים של אנשים צעירים בשכונה, שמזכיר את "הדג נחש".
יש בדיסק של "השבט" הרבה דברים טובים, ניצול יפה של השפעות, כולל שילוב סול מיוסיק ומקצבים מזרחיים שילוב אפקטיבי של מיטל רחמיאן, מעברים סגנוניים, טקסטים שמגיעים ממציאות מקומית עכשווית בצורה אותנטית. "השבט" – העולה החדשה לליגת העל של ההיפ הופ המקומי.
