"לא"

העברית

מילים, לחן ועיבוד ערן פרץ, אורון שרי ועמית הראל
3/5

אני שולח את המילים לפרשון שני, מה שנקרא סקנד אופיניון. (אולי לשלמה ארצי?) מבעד להפקה הדחוסה, הקולות המאנפפים, ההרמוניה (סחטיין עליה) בוקעים קולות מיוסרים, ועד שלא הנחתי את דף המילים מול עיני, לא האמנתי למשמע אוזני: הוא (המזמר-דובר) מבקש ממנה להתרגל לתנוחה מסוימת, לבעוט את השד (?) לגרש את עמה (?) מדמה. הוא עצמו טוען שאין לו זמן לגדול, ולבסוף בסיום משתחרר לו, כמאמר המשורר אריאל מאיר משפט חבל"ז: "בשפה של סופרים/ את יפה ככתב ידך/ אני קורא אותך". ואללה. תשאלו מה הקשר? תשאלו. אין לי תשובה. דווקא המוסיקה מיוחדת, אחלה סאונדים, הפקה מדופלמת. אבל מה הם רוצים מחיי?

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אין לי סנטימנטים מיוחדים ללהקות הרוק הישראליות המעצבנות, ככגון "העיברית". אבל צורת הביטוי שלך, יוסי-"מה הם רוצים מחיי" פשוט מקוממת. כך אתה מתבטא כלפי חלק גדול מהחומרים שאתה מביא. אם אתה כל כך לא סובל ש"נכנסים" כך לחייך, אולי תסגור את האתר הזה ותכתוב זכרונות או משהו. באמת-
    זה פשוט לא מנומס לכתוב כך. אולי תחשוב על כך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות