מי מעריץ את ג'וש גרובן? – שיקום. אף אחד לא קם? שתדעו שאיזה עשרה מיליון אמריקנים היו קמים ממש ברגע זה, כלומר בימים שלפני כריסמס. כולו 25, בריטון של אחד שהופיע כבר בכל אופרה אפשרית. כששאלו אותו מה הוא רוצה להיות לכשיגדל, הוא אמר פאבארוטי, אבל עם נטיות פופיסטיות. ספרדית ואיטלקית הן שפות רגש, אבל במקרה של גרובן גם אנגלית מאומצת לצורך נוסחת שירת הרגש האופראית.

לנסות להגדירו? מישהו הציע Classical crossover היינו – לא קלאסי אוריגינאלי, משהו בין ובין, המנוצל לצרכים מסחריים.

בואו נדבר על טווח הקול שלו: יש לו את זה. גם כשהוא יורד בחצי אוקטבה כדי לטפס חזרה אל שיא הסולם, ב- Un Dia Llegra שיר טלנובלות סוחט דמעות, בליווי  גיטרה קלסית.
הוא שר באנגלית שיר עצוב על חבר שהלך ב- February Song, מנגינה וטון שמהלכים על מיתרי הרגש. זה, לטעמי, שיר רגש שמאפיל על זה שיצא בסינגל – You are Loved. כאן גרובן מגיע לשיאי הרגש.

את Lullaby הוא כתב יחד ען דייב מתיוס ויש כאן הצטרפות יפה לאקפלה (שירה ללא ליווי כלי) של חבורת הזמר האפריקנית Ladysmith Black Mambazo, ומי שנזכר ב"גרייסלנד" של פול סיימון, זה אכן מזכיר את השיר הזה. אותה חבורה מצטרפת אל גרובן גם בשיר הבא – Weeping. מיוחד שונה ומעניין הוא השיר המסיים Machine – והפעם עם נגן לא אחר מאשר הרבי הנקוק, יוצר הג'אז, בהפקת אפרו-פאנקי-אמבייינט. אבל זו רק העטיפה. כי ג'וש גרובן ממשיך להפעים ל את מיתרי הרגש כמו שהוא עשה בשירים הקודמים. כול הניסיונות האלה באים כאילו לומר – אני מתחדש. אבל גרובן לא יכול להרשות לעצמו להתחדש במובן של – להיות מישהו אחר. תקשיבו ל- L'Ultima Notte  (דגימת סאונד למטה) ותבינו למה הכל זה עטיפה. הלב ששר הוא שקובע.