אבי עברי בטוח שעכשיו הגיע תורו. זה קרה אחרי הרבה שנים של הרגשה ש"אין אחר למעלה" ושספק אם מישהו ששומע את צעקת תפילתו, ובמצב שהחלל היה חנוק ואין שום חלון שנפתח לראות ירוק. הוא המתין לשינוי.
שיר קצבי, ליווי אקוסטי, קול צרדרד טעון אנרגיות, גם קישוטי כינורות שמעטרים בצבע קאונטריי, אבל בסופו של שיר, שנמשך פחות משלוש דקות, אינך מבין על מה הדרמה. – ומה זה "סוף הפחד" שהגיע לקיצו. רק משום ששניהם יחד? כלומר, זו האהבה שפתרה הכל, אפילו אפוקליפסת חיים כמו שמתוארת בשיר?! בואו נפסיק עם הציניות. אשרי המאמין, אבל הצהרת השיר הזה ("עכשיו תורי") נשמעת איך להגדיר נאיבית ולא ממש מצליחה לחדור ללב, גם לא הודות ללחן והעיבוד התוסס.