נגרים

דבק

התו השמיני
4/5

"דבק" מסתמנת כאחת המבטיחות בתרבות הרוק-אינדי המקומית. בועז ריינשרייבר וחבורתו יורדים על תרבות הפלסטיק, על גיבורי התרבות הזולה (כאילו הם האמנים המקופחים הגדולים) בטונים טיפה מלנכוליים, מלודרמה קטנה צבועה בצבעי אפור, בקצב מידטמפו. השיר שנקרא "הכפתור" יומרני עד באנאלי, אבל יש תחושה שבכל זאת נולדה להקה.

למעשה, נולדה כבר לפני 3 שנים. בפועל הם סוחבים איזה 13 שנות נגינה ביחד און אנד אופ. לא ילדים. זה ניכר בתוצאה הסופית, שהיא מאוד מגוונת. "סימן קטן" בפתיחה (דגימת סאונד למטה) הוא סוג אחר של פופ קצבי, אקורדים פשוטים, אקוסטי. קולו הבתולי של הסולן ריינשרייבר מזמר על אובדן החלום. סיפור מלא זוועות, מלא פספוסים. ומשפט כמו "כשאתה על סף תהום והסביבה רועשת/ תן לנו סימן קטן לתפוס לך את הרשת". נחמד.

לדבק יש טקסטים "חשובים" יותר. "בשם הדמוקרטיה", שיר המבוצע כמו מסמך ציני קר. רוק סלואו. על איך שאנחנו אוכלים אותה בשם הדמוקרטיה, ובחסות הקדמה והנוחיות. חבל שהאמירה כאן אינה ממוקדת מספיק.

"אפשר לשכוח", חוזר לטונים מלנכוליים, שיר שמדבר על הרצון לשינוי – "אפשר לשכוח, אפשר לשנות מצברוח בנשימה אחת בלי כוח". הרבה רגש, המגובה בנגינת גיטרות אמוציונאליות.

רוקנ'רול: "כשהיינו ילדים, היו לנו ביצים יותר גדולות" ("היינו הולכים עד הסוף עם כל דבר") – וזה טקסט סתמי לאללה. אבל יש פה רוק עם הרבה רול וביצים. ב "לחץ" הם לוחצים עוד לחיצה על דוושת הרוקנ'רול: אנחנו חיים בסיר לחץ של דם ומלחמות, השנים עוברות, אין לאן ללכת ואין למי לפנות. מצב חידלון מתמשך, ייאוש מפוליטיקאים. אז גם זה די נדוש, אבל בצורה שדבק מוציאים לפועל, זה עובד
ולמדור הבלוז: "אל תלכי" הוא בלוז דל טקסט ודל מוסיקה שמתמצה במשפט "משהו בך הפך אותי להיות מכור". אז השיר הזה לא משהו. טוב יותר – "אין מושג" – על מציאות לא נורמלית, חיים בלי טיפת אור. זה הולך בזרם מחשבות, קול רוטט, ביצוע שמנסה להעביר את התחושה היגעה.
ומקנחים בבלדת פופ נוגה ויפה – "סבלנות". אחרי הבאס, יש בכול זאת טיפת אור שמוזלפת באירוניה – "כול מה שחלמת יבוא אליך כשלא תצפה". ליווי אקוסטי, מושר נכון. פוגע. .
אני מאבחן ניצוצות גדולים של כישרון. ל"דבק" יש נאראטיב שמדבר על חרדות קיום, חוסר ידיעה ושליטה על הקיים. חבורה שרוצה להגיד דברים, ומצליחה בינתיים רק חלקית. במהות, נגרי הרוק האלה נועדו זה לזה. הם בדרך הנכונה. יש כאן דבק, אם כי עדיין לא דבק נגרים.
ומילה על ההשקעה: הם הפעילו נגריה כדי להפיק 1,200 יסקים ארוזים בעטיפות עץ מוברגות וריחניות. גימיק, אבל זה עץ אמיתי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן