4X4

פורטרט

פונוקול
3/5

פורטרט? עוד קיימים? מוזר ומעניין: בכל כמה שנים להקת הפאנק- פופ הזו ( הוקמה – 1989, להיטים כ"הכל מבינה", "עד אלייך", "ואתם רוקדים", "דגיצי") עושה קולות של קאמבאק, ואז נעלמת לתהום השכחה.
והנה זה מגיע שוב – אחרי עשר שנות שתיקה, רון רוזנפלד, אלי ניסן, אמרי פרי ויוסי עזר (פלוס 4 נגני נשיפה בדיסק) שולפים אלבום חדש, הרביעי שלה.
ובמסגרת הקאמבק הנצחי ממשיכים הפורטרטים בקו הפאנקיי המלודי שלהם, שחור ועברי, אנרגתי ואופטימי, והפעם הצעה שהרוב לא יסרבו לה: במקום לבכות, הבה נשיר, נרים ידיים, נגביר קצב לרגליים, ובקיצור זה הזמן לצאת לבלות, כי רק עכשיו יאירו לנו השמיים. נו, כזה מסר אופטימי מזמן לא שמענו, מה שמעביר מיד למוסיקה.
מה אגיד: זה יכול להיות שיר החתונות הבא של ישראל, לא במובן החפלאי, אלא הפאנקאיי, באמת יכול להחזיר צבע ללחיים. זה שיר הלל לשמח, לחיי העם הזה. במקום לבכות, בואו נשיר, נרים את הידיים, כי כל אחד יכול להיות כוכב. רון רוזנפלד אפילו שר לכבודה של הזונה הציונית. גם היא יכולה.

האם יש משהו חדש, שממש היה דחוף להם להגיח מחדש עכשיו? פורטרט ניסתה די בהצלחה להביא לפופ המקומי בשלהי ה-80 ומהלך ה-90 את הצליל ה-Funky, השחור, האנרגתי והרקיד, אלא שהיא כנראה הקדימה את זמנה, ולא ממש יצרה גלי ביקושים. כל אלבום חדש הוא עוד ניסיון לבדוק את השטח.

את מה ששמעתי בחדש הייתי מכנה הקלילות הנסבלת והפחות. פורטרט מבהירה מיד את הכוונות: חזרנו בשביל ה-Funky וה-Fun, לא באנו להתפלסף. באנו לחדש את המסיבה של פעם, מותרים על מסרים ותובנות, ולעיתים אפילו משתוללים עם המילים: "אם היה לי אופנוע/ שנוסע בלי מנוע/ למאדים אולי אגיע/ ואחזור דרך נפאל". ו"בואי נתפוס את הרכבת ונמלא אותה סוכר". (השיר "לנצח עד מחר")
כשטקסטים זה שרבוטים בשביל להריץ את המוסיקה, אני מוצא עצמי מניח דף המילים בצד, וממתין לאיזה שיר טוב שעליו כדאי לעשות Repeat בשלט. מצאתי לפחות אחד – "פשוט לבחור". לא שמכבים את האורות במסיבת ה-Funky, אלא שכאן הפורטרטים כתבו שיר בצורה מדויקת על הבנאדם שרוצה לתפוס ולדעת הכל, אלא ש"בכל דקה חולפת/ מתפתחת תובנה/ שעדיף לחיות כרגע/ כאילו פעם אחרונה". ממש מתאים להם.
שיר עם הומור קל וטוב, מהבודדים בדיסק שאינו עבודת שרבוט של צירופי מילים ומשפטים כדי להפעיל את מכונת הפאנקי. עוד אחד לא רע – "מעלי", שיר על ענייני מצפון ואמונה, וגם כאן – שיר עשוי טוב, גם מבחינת הפקת הצליל. תוסיפו לזה שני שירים במקצב הרגאיי "נשכב ונשקר" וב"כמה עמוק" (שיר שמחפש שאלות למיליון שאלות חיים) כדי לקבל מפורטרט המקצוענית והמיומנת גם את הקלילות המקפיצה והנסבלת. אז יש סיבה לקאמבאק? – לא בטוח.

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות