סלמה סונגס, פסקול "הסרט רוקדת בחשכה"

ביורק

אלקטרה/הליקון
4/5

ביורק רוקדת עם הבמאי הדני לארס פון טרייר כל הדרך אל פסגת ההצלחה. שני פרסי דקל הזהב בפסטיבל קאן לא משאירים ספק באשר לתוצאות חיבור הכשרונות של הבמאי היוצרת-הזמרת, שהיא גם שחקנית בסרט. ביורק מגלמת אם צ'כית חד-הורית שמנסה עזור לבנה להציל מאור עיניו בגלל מחלה תורשתית. שבעת השירים בדיסק הקצר (30 דקות בלבד) הם מיוסיקאל יציר דמיונה של זמרת שבורחת מהמציאות האכזרית לעולם זיות מוסיקאלי.
בשמיעה ראשונה, מבלי שראיתי את הסרט, "סלמה סונגס", הוא מיקבץ שירים טיפוסי של יורק, טעון מאוד, אינטימי ודרמטי כאחד. צריך לשמוע פעם ופעמיים כדי להתביית ל המוסיקה הזו, לה תורם גם תום יורק, סולן רדיוהד בדואט נפלא שנקרא "ראיתי כל".
זה לא פסקול שיגרתי. באיזשהו מקום, ביורק ממשיכה כאן את "הומוגני" הקודם שלה _1997, בתערובת המוסיקלית הזו, מלאת הניגודים, בחיבורים של צלילי קקפוניה לקטרוניים, עם רבעיות מיתרים.
לפי בקורות שקראתי, המוסיקה כפסקול תורמת תרומה משמעותית מאוד לסרט. נדמה לי היא גם עומדת בפני עצמה, שבעה קטעים של התרחשות )אפקטים תעשיתיים( אוירה ורבנית עגמומית ומצד שני אסקפיזם חלומי, אלמנט שמושג בתיזמורים מאוד מיוחדים, אילו מנצח ניצח עליהם במטה קסמים.
ביורק מגדירה מחדש את הפונקציה של פסקול. זה לא מיקבץ מקרי של שירים. מיוסיקאל הסינמטי של ביורק יש דרמה, יש סימפוניה, יש קצב דאנס. זה הסגנון לה, החדשני, הנועז. ובכל זאת, זה עדיין נשמע אקספרימנט מינורי יחיד במינו, לא צירת נצח מונומנטלית.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן