"בחורה מבית טוב צריכה לדעת לבשל ולשתוק הרבה". האם זוהי שרית חדד שמצהירה על עצמה פמינסטית? אם מי שכתב לה את השיר הזה בקצב דאנס ים-תיכוני (לפי העטיפה שמו HENREE בלעז) התכוון לכתוב שיר מחאה פמיניסטי – זה לא מה שיצא לו. השיר מנציח מעמדה הנחות של האשה הנכנעת.
הטקסטים? ואולי זוהי כבר מלחמתם האבודה של המבקרים. מצד שני, נדמה לי שהיא לא אשמה. מי שכותב לה, מנסה להתאים את עצמו למכנה משותף נמוך, למשהו ששרית לא בהכרח רוצה או שאין לה יכולת לשפוט מה טוב ומה רע בשבילה. כמה חבל שזמרת מוכשרת ונפלאה כמוה סופגת כמות כזו של טקסטים תפלים.
יש כאן שיר שנקרא "פנויה לאהבה". מה היא משאית? ובהמשך משתמש הכותב אהוד מנור במטפורה של גן העדן "עוד אני חולמת עדן כמו אדם וכמו חווה", והרי כל הדיוט יודע שבגן עדן לא ממש הוגשמה האהבה.
וכמה סתמי נכתב לה השיר "אמונה". למעשה השיר לא אומר שומדבר על אמונה, אבל יכולים להמשיך לרקוד, כי קצב טוב יש כאן. גם "בחום של תל-אביב" שיר על פרחה, נשמע מבולבל ומחורטט. אין כאן ממש איפיון של פרחה, אלא על אחת במרצדס שחולמת. ולמה המרצדס? וממה היא פוחדת. ומירית שם אור שעדיין משתמשת בדימוים שחוקים כמו "והלילה קר ואפור ועצוב" לתיאור אהבה (השיר "רק אתה" לפי מוסיקה של צביקה פיק)
מוסיקה? הפקה אחלה. בין דאנס ים תיכוני לסלואו סאן רמו. הרבה להיטים. זה ילך חזק. ויש גם שני לחנים טובים שהיא כתבה בעצמה. הנקודה היא שחדד שרה כמעט שיר כמעט באותו גוון קולי, וגם, נאמר, שיר של שלמה ארצי "ונמריא", טקסט מחאה, הופך אצלה נמרח אצלה בטון רומנטי, ככה שיכולת האינטרפרטציה שלה נושקת לרמת בחירת הטקסטים.
בשיר "שלך לנצח" (יוסי גיספן-שמעון בוסקילה) סוף סוף היא שרה יותר נמוך, והשיר יוצא כזה שנסון צרפתי. אפשר מתברר לשיר אהבה בלי ללחוץ מדי, בלי לצהול, בלי להרקיד, בלי להתבכיין.
