משינה כבר לא מפוצצת אולמות ופארקים. היא נותנת מופע אקוסטי במועדון, אבל שיר חדש שלה עדיין מסקרן. דבר ראשון בחדש: אילו היו שואלים אותי מיהו הזמר – לא הייתי מזהה שזה יובל בנאי. זה הוא?! השיר עצמו לוקח עוד זווית על הבינו-בינה. יחסים זה חורים. השאלה מה גודל החורים. חור זה כשאין לה חוש הומור. כלומר הוא צחק איתה, אבל אין לה חוש הומור. כלומר? היא לא צחקה איתו?
"אני צוחק איתך, ואין לך חוש הומור… אני חונק אותך, טוב זה אולי בצחוק, אני עוזב אתך מוצא אותך רחוק רחוק".מה אומרים לנו href="http://www.postrider.co.il">ברכות? שהאושר בא רק מצחוק? מי אמר שכל שיר צריך להיות טקסט אישי מהעצמות?
השתעשע עם טקסט. המוסיקה מבשרת בשורות טובות יותר. הרגשתי פה ושם סיקסטיז ברמה. נגיעות ביטלסיות, אבל יש תחושה של משינה על מי מנוחות. אני רוצה מהם את השיר שיצית מחדש את הדימיון, שירטיט את הלב, שיחלץ קריאת התפעלות. שלא נצטרך להסתפק בלהגיד "שיר טוב".